תארו לכם שבוקר אחד אתם מוצאים את השם שלכם מתנוסס באתר חדשות מרכזי. השם שלכם, בשחור על גבי לבן. וזו לא טעות, ולא מתכוונים למישהו אחר שנושא אותו שם. הכוונה אליכם.

מחייכים בנחת? מצטמררים? הכל תלוי כמובן בנסיבות שהביאו לפרסום השם שלכם. במקרה של דוקטור קורינה אנג'ל, מעובדי קופת חולים הכללית, הנסיבות לא היו אפופות זוהר.

הדוקטור, הסבירה הכתבה, ראתה לנכון לכתוב מרשם מיוחד במינו עבור אחד מהפציינטים שנזקקו לשירותיה. הידיעה גרסה כי הרופאה נתנה למטופל טופס אישור מחלה ליומיים, ובו כתבה בסעיף האבחנה, בעברית באותיות אנגליות, את המשפט הבא: "סתם מבלבל ת'מוח, בריא כמו שור, נתתי לו סתם כדורים שאני מקבלת עליהם עמלות".

הרופאה, כך הוסבר, הניחה שהמטופל הוא אדם תמים ולא אינטליגנטי, שלא יבחין במה שכתבה. לכתבה צורף תצלום של אישור המחלה הלגלגני, כמו גם התגובה של קופת חולים הכללית: "אנחנו רואים את המקרה בחומרה רבה, הרופאה זומנה לשימוע ויינקטו נגדה הצעדים הראויים".

מאדם ישר לעבריין ב-30 שניות

סיפור פיקנטי כזה לא נשאר רק ידיעה כתובה. זרם של מאות תגובות הגיע בעקבות הכתבה. ערוץ 10 יצר כתבת פולו-אפ למהדורת החדשות. ולמי שהחמיץ את הסיפור, הוא הופיע גם במהדורת "היום שהיה" של הערוץ מאוחר יותר באותו לילה.

האם הרופאה תתנחם בגיבוי המאוחר ממעסיקיה? ספק בכך.

קורינה אנג'ל הפכה שלא בטובתה לדמות מפורסמת. אם הייתם במקומה, סביר להניח שלא הייתם מחייכים בנחת למצוא את שמכם מככב בידיעה שכזו. אבל לרופאה הייתה סיבה לא רק לרוגז אלא גם לתדהמה: היא מימיה לא כתבה את האישור השערורייתי. "יש בידינו דו"ח מחשב שמראה את כל האישורים שד"ר אנג'ל הוציאה באותו היום, ובאף אחד מהם לא מופיע המשפט", אומר עו"ד אשר כהנא ממשרד כהנא גנדלמן, המייצג את אנג'ל. "נראה שמישהו פשוט השתיל את זה באמצעות תוכנת פוטו-שופ, ובכל מקרה - למיטב ידיעתנו, אף אחד לא ראה את החולה או את האישור, אלא רק תמונה של האישור".

אחרי הלחץ של עורך הדין, בקופת חולים הכללית בדקו את הסיפור וחזרו עם התנצלות. "אנו מצטערים על עוגמת הנפש שנגרמה לרופאה. נבקש להבהיר כי בדיקת המחוז העלתה שהאישור שהופץ ברשת האינטרנט מזויף, ואין בו שמץ של אמת".

האם הרופאה תתנחם בגיבוי המאוחר ממעסיקיה? ספק בכך.

"מאז הפרסום היא יושבת בבית", אומר פרקליטה. "היא גם מאוד מפוחדת ולא עונה לטלפונים לא מזוהים, לאחר שבעקבות המקרה היא מוטרדת טלפונית ללא הפסקה. צריך להבין שהיא עולה חדשה שנמצאת בישראל רק שש שנים. היא מרגישה שבטח יש פה מזימה נגדה, כי אחרת דבר כזה לא היה יכול לקרות".

באמת קשה להאמין. רופאה ישרת דרך שלפתע הופכת לכמעט-עבריינית בחדשות, מי שמע על דבר כזה?

שכתובים בויקיפידיה

בעידן האינטרנט, אנחנו נאלצים לשמוע על דברים כאלה. מכל 'מתיחות האינטרנט' המופצות ברשת, חלק קטן יצוף תמיד מעל המים ויפגע במישהו. האינטרנט מלא מתיחות, אזהרות וירוס מזויפות, אגדות אורבאניות ועובדות נטולות בסיס. והגרוע מכל: סקרים מוכיחים שרוב משתמשי האינטרנט מאמינים ברשת יותר מאשר בכל מקור אחר.

מתיחות רשת לא מסתיימות תמיד בכתבה חדשותית. לפעמים הן מסתיימות ב... ויקיפדיה. אנציקלופדית הרשת הגדולה והידידותית אינה בשום אופן תורה למשה מסיני. דמיינו את הפתעתו של ג'ון סיגנתאלר, עורך עיתון בדימוס בן 78 כשקרא לפני כשנה בויקיפדיה שהוא נחשד בעבר במעורבות בהתנקשות בחייהם של נשיא ארצות הברית המנוח, ג'ון קנדי, ואחיו רוברט. המאמר בויקיפדיה טען עוד שהוא חי בברית המועצות במשך 13 שנים.

אלו היו שקרים קלים להפרכה, ובירור קפדני גילה שמישהו כלל אותם במאמר כמהתלה. אבל המהתלה המפוקפקת חסתה בצילה המכובד של ויקיפדיה במשך ארבעה חודשים לפני שסיגנתאלר גילה את המידע השקרי ומחק אותו. על החוויה הוא סיפר לעולם במאמר לעיתון 'יו אס איי טודיי', שמשך תשומת לב לקלות הבלתי נסבלת של הפצת שקרים ברשת.

"האינטרנט הוא מקום מפחיד, מלא אנשים שמאמינים לכל מה שהם קוראים."

לפעמים נראה שאין כל נזק בשקר. כך אירע ב-1997 כשאימייל פופולארי התחיל לעבור ממשתמש אינטרנט אחד למשנהו. האימייל כלל את נאומו של הסופר הקשיש קורט וונגאט בטקס חלוקת התארים של המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס. האוניברסיטה הזו נחשבת בין היוקרתיות בארצות הברית, לפיכך לא הופתע איש שוונגאט בכבודו ובעצמו ישא דברים באירוע. לא כל כך בטוח שציפו ממנו לפתוח את הנאום במילים "גבירותיי ורבותי, זכרו להשתמש בקרם שיזוף", אבל לך תבין אמנים.

הנאום המשעשע הגיע כמעט לכל אחד ברשת לפני שהתברר שמדובר במתיחה. המילים באימייל הופיעו בטור עיתון של השיקאגו טריביון, לא בנאום מאת וונגאט. מתיחה לא מזיקה? אולי. אבל התוצאות כללו לא מעט מבוכה למעורבים בהפצת האימייל, ולהצהרה מצד וונגאט: "האינטרנט הוא מקום מפחיד, מלא אנשים שמאמינים לכל מה שהם קוראים." עד היום, הוא מסרב להתחבר לרשת.

שיקול דעת

שקרים היו תמיד חלק מהמרקם החברתי האנושי. תחומים נפרדים ושונים ממסחר ועד דיפלומטיה דרשו עקיפה מעודנת של האמת וטווית דמיון לעובדות כביכול. אבל באף שלב מוקדם יותר בחיי האנושות לא היו שקרים בעלי רגליים זריזות כל כך. אף פעם לא יכלה האמת להתעוות עד בלי היכר ועדיין לזכות לאימון ממספר רב כל כך של אנשים. אזהרות וירוס משונות יכולות להיתקל בספקות. הצהרה שמיקרוסופט מחלקת מאה דולר לכל משתמש מעוררת צחוק. אבל המתיחות שדורשות ממנו רק להאמין שמישהו עשה משהו שלא כשורה או סתם עשה צחוק מעצמו? לזה כל כך קל להאמין.

רק שזה כמעט תמיד לא נכון.

"מול אינפורמציה לא מהימנה ברשת", כותב דוקטור ג'ים קרפן, "עובדה אחת נשארת נכונה: לאינטרנט יש חיים משלו והוא רק יגדל ויהפוך מעוות יותר. המסר: תלמדו איך להסתדר עם זה."

הצעד הראשון הוא לדעת שמידע שברשת אינו בהכרח נכון רק משום שהוא מופיע שם. אין סיבה למהר ולהפוך סיפור המסתובב ברשת לכתבה מכפישה, להאמין לכל אימייל, או אפילו למה שנאמר בהיכל הקודש ויקיפדיה. אנשים לא משתחררים מיצרם הרע כשהם מפרסמים באינטרנט, ואנחנו לא צריכים להשתחרר מהמוסר שלנו כשאנחנו ניזונים ממידע כזה. לדון לכף זכות, לתת לאנשים ליהנות מהספק, וסתם זהירות כללית בפני מידע שמתרוצץ באינטרנט - כל אילו נחוצים כדי לא להילכד ברשת של שקרים.

אם כתב אחד היה נוהג כך, דוקטור אנג'ל לא הייתה חוששת היום לענות לטלפונים.