הטרגדיה של מפוני גוש קטיף איומה ונוראה. הצניחו אותם בבתי מלון למספר ימים, מבלי לדעת לאן פניהם מועדות. יחד עם זאת, מעודד לראות את מאות המתנדבים, המגיעים לבתי המלון ומשתדלים לדאוג למחסורם של המפונים. בימים מטורפים אלו, של תחרות כלכלית קשה ופער עצום בין עניים לעשירים, הגורם לקנאה ולניקור עיניים, יוצאים עמך בית ישראל, בסתם יום של חול, לגמול חסד. לעשות טובה, לאלו שהלכו בשליחות האומה לפעולה חלוצית שאין כמותה, ועתה מצאו עצמם ללא קורת גג וללא פרנסה. יש הדואגים לקבלת פנים חמה ולבבית בבתי המלון, יש שדואגים לבגדים נקיים להחלפה, יש גמ"חים שמספקים כסף לנזקקים, ספרים לקריאה, מוצרי קוסמטיקה והרשימה הולכת ומתארכת.

גלות יהודית בת זמננו

בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. תלמידי ר' עקיבא מתו, משום שלא נהגו כבוד זה בזה. במסגרת מדינת ישראל המתחדשת, אנו עוברים בזמן האחרון שיעורים אינטנסיביים, כדי ללמד אותנו מהי אהבת חינם. תחילה היה המשבר הכלכלי והגזרות הכלכליות, שהעלו על סדר היום את בעיית העוני. עקב כך נפתחו ברחבי הארץ בתי תמחוי ומטבחים המוניים שסיפקו ארוחות חמות לכל דיכפין. נוסף על כך הוקמו עמותות רבות לסיוע לעניים.

אם נשכיל להפוך את החסד הרגעי לדרך חיים, הרי שלמדנו משהו מן האסון הזה.

השבוע ובבאים אחריו אנו נתחנך על-ידי מפגש עם גלות יהודית כפשוטה, כמעט כמו שחוו אבותינו בעת גירוש ספרד ושאר הגירושים שהיו ברבות הימים. יהודים מוגלים ממקום למקום, ואחיהם, שכניהם החדשים, במקום להרגיש מאוימים מהחדירה לד' אמותיהם, נחלצים לעזרת אחיהם הגיבורים, ומסייעים להם בכל מה שאפשר. כנראה, שעם הקמת המדינה היהודית, התרגלנו יותר מדי ליהודי המסודר, ש"פתו בסלו" וקורת גגו מובטחים. כשיהודי חדש מגיע לאזור או לבית הכנסת, אין אנו נוהגים בארץ לשאול, האם יש לו היכן לסעוד סעודת שבת, כי בודאי יש לו, הרי בקרב יהודים אנו חיים....

יהיו אירועי הימים האחרונים קשים ככל שיהיו. אם נלמד להפנים את המסר של הדאגה לזולת, לצרכיו, לאושרו ולחלומותיו, אם נשכיל להפוך את החסד הרגעי לדרך חיים, הרי שלמדנו משהו מן האסון הזה. בשלב הראשון יש לומר, שעם ישראל התעורר לאתגר בגדול: נדחו חופשות או קוצרו, הרבה ממון ומרץ הופנו לעבר המפונים וגלי אהבה וחום הושפעו על המשפחות. נקווה שמשהו מן האהבה הזאת, ישמר גם בחודשים הקרובים ואז באמת יהיה עתידנו כאן טוב יותר.