שגרת חיינו מופרת מפעם לפעם כשאנו שומעים על פיגוע רצחני. במרוצת היום-יום, אין לנו זמן להכיר מקרוב את כל שכנינו, גם לא את המיוחדים שבהם. רק השבוע, לאחר הפיגוע הנורא בירושלים זכיתי להתוודע לאחד. את השני כבר לא הספקתי להכיר.

11 הרוגים ויותר מ- 50 פצועים גבה מאתנו הפיגוע בלב ירושלים. בין נוסעי האוטובוס היה גם אברהם בלחסן הי"ד, תושב ירושלים, תלמיד ישיבת "אהבת שלום" ובוגר בית הספר הגבוה לטכנולוגיה "מכון לב". באותו בנין בו גר אברהם, גר גם נתן, יבדל לחיים - מנהל שיווק של חברה גדולה ומצליחה ובין השאר מתנדב קבוע במגן דוד אדום ובמרכז הרפואי "שערי צדק".

ביום חמישי בבוקר חזר נתן מתפילת שחרית בבית הכנסת. כשנכנס לבנין פגש את אברהם בדרכו ללימודים. השניים ברכו זה את זה לשלום. אברהם פסע אל תחנת האוטובוס ואילו נתן נכנס לביתו. כעבור 10 דקות החריד פיצוץ עז את שמי העיר. גם אני שמעתי אותו מבעד לדלת המרפסת בביתי. עוד רגע עבר והביפר של נתן צפצף: "פיגוע ברחוב עזה" היתה ההודעה. "הייתי באמצע להחליף חיתול לבני התינוק" מספר נתן. "שמעתי את הפיצוץ ועוד לפני שקראתי את ההודעה ידעתי שמדובר בפיגוע". נתן השאיר את הילד אצל שכנה ורץ לרכב . לא לפני שהציץ בביפר כדי שיידע לאן לנסוע - מרחק דקה וחצי בלבד מביתו. "המראות הקשים לא הפריעו לשלווה הפסטורלית ששררה ברחוב. זה היה מחריד. היה שקט, ולמרות הזוועה אפשר היה לשמוע אפילו את ציוץ הציפורים." תוך דקות מלאו אנשי כוחות ההצלה את האוויר בצעקות.

10 דקות לפני כן אמרתי לו בוקר טוב כשנפגשנו במדרגות ועכשיו, אני "פוגש" אותו שוב במצב כזה...

המראה הראשון שנגלה לנגד עיניו של נתן בזירת הפיגוע היה אברהם ז"ל. "מייד ראיתי אותו, לא היה כבר מה לעשות. הזדעזעתי. 10 דקות לפני כן אמרתי לו בוקר טוב כשנפגשנו במדרגות ועכשיו, אני "פוגש" אותו שוב במצב כזה... ללא רוח חיים" למוד לקח מנסיון העבר, התגבר נתן על רגשותיו, התעשת והחל לטפל בפצועים. רק אחרי שפונו כולם לבתי החולים, חזר שוב המראה הנורא והזעזוע אחז בו שוב. "זכרונות מפיגועים מציפים לעיתים קרובות כל מי שעוסק בהצלה. אני נכנסתי בהדרגה למעגל המראות הקשים" מספר נתן. "באחד הפיגועים הייתי ב-'שערי-צדק' בתפקיד אחראי מיון וקליטה של הנפגעים וביניהם, לצערנו, גם הרוגים." למרות שהיה בדרך לבר מצווה, לבוש בחולצה לבנה - הסתובב נתן בין הגופות וביצע את תפקידו - זיהוי חללים. לאחר מכן, החליט נתן ללכת בכל זאת לבר מצווה, לפחות לכמה דקות. "אני זוכר שנכנסתי לאולם ובדיוק הגישו את המנה העיקרית. הריח מן השולחנות העלה בי אסוציאציות מבית החולים. לא יכלתי לסבול את זה. הלכתי לשירותים ופשוט הקאתי שם."

למרות הכל, ממשיך נתן להתנדב. "זו גמילות חסדים שעליה מתקיים כל העולם" הוא אומר.

העולם בכף ידך

החסד המסוים מאוד שעליו אמרו חז"ל שבזכותו מתקיים כל העולם הוא הצלת נפשות: במשנה (מסכת סנהדרין פרק ד' משנה ה') נאמר:

"לפיכך נברא אדם יחידי; ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו אבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא".

"קיום נפש אחת מישראל" יכולה לצאת אל הפועל בתחומים רבים; כמובן בהצלת חיים באופן פיזי, אך לא פחות תתבטא גם בהצלה "רוחנית" ו"רגשית".

אדם עצוב, הוא במובן מסוים, אדם מת. השמחה היא המקיימת את שלוותו של האדם, היא הממריצה אותו לחיים של עשיה ובניה, פעילות ולמידה. לשמח אדם השרוי במרה שחורה - היא היא "קיום נפש". נתינת שקל אחד לעני הזקוק לכך, היא "קיום נפש". גם סבר הפנים היפות בשעת הנתינה (או במקומה, אם אין אפשרות אחרת), מעלים חיוך על שפתי הנזקק ונותנים בו טעם של תקוה.

לשמח אדם השרוי במרה שחורה - היא היא "קיום נפש". נתינת שקל אחד לעני הזקוק לכך, היא "קיום נפש".

בן אדם מחובר באופן טבעי לכל סביבתו; הורים, משפחה, חברים, עבודה ועוד. כל אדם הוא סיפור שלם: של חוויות, של תגליות, של חכמה, של טוּב, של רצונות ושל נגיעה אלוקית. אדם הראשון נברא לבדו ואחר כך נוספה אליו גם חוה. ביחד שניהם היוו את כל אוכלוסיית העולם. את, אתה, אני וכל שאר אנשי העולם כולנו צאצאיהם של אדם וחוה. אילו הסיר הקב"ה את השגחתו מהאדם או מחוה והיו הם נופלים חללי מחלה או אסון טבע, הרי שכל העולם היה נעצר. בכל אדם, בפוטנציאל, גלום כל העולם - "אדם - עולם קטן". והעולם - "עולם חסד יבנה" (תהילים פ"ט ג') פסוק זה אפשר לקרוא אותו משני פנים: העולם - מחסד הוא נבנֶה; ומאידך - עולם של חסד - הוא שיבנֶה.

עלה ארצה כדי להתנדב

את שכני, אברהם בלחסן הי"ד לא זכיתי כאמור להכיר מקרוב. מידי פעם פגשתי בו גם אני וברכנו זה את זה ב"בוקר-טוב". פעם לקחתי אותו טרמפ. שכנים וחברים סיפרו עליו: "אדם נעים הליכות, תלמיד חכם - גאון, היה לו תואר בהנדסת מחשבים ובראיית חשבון. לפני כ- 6 שנים עלה ארצה מצרפת והתנדב לצה"ל. כעבור שנתיים הכיר את אשתו והתחתן. יחד איתו עלו שני אחיו. אימו, סילביה, לא רצתה להתרחק מבניה ובאה בעקבותיהם".

"אנחנו לא יודעים מה יהיה איתנו בעוד דקה. אתה מתכנן לנסוע בשלווה ללימודים או כל דבר אחר ולפתע הכל משתנה" אומר נתן. "אפשר לאבד את העולם ברגע אבל אפשר גם להרוויח אותו: הנתינה וההתנדבות ממלאות את הנותן, לעיתים יותר מן המקבל".

אברהם בלחסן בן 28 במותו, יהיו הדברים לעילוי נשמתו.