לאחרונה ראיתי בכלי התקשורת פרסומת למופע שנקרא: "משה להב, הטיש הגדול". המופע מתואר כ"מופע של שירים ישראליים הפונה גם לסמטאות הצרות של הזמר הישראלי ומסיר אבק משירים שנשכחו". המופע זכה לביקורת חמה מהביקורת ולהרבה מבקרים. אך, שאלתי את עצמי כמה אנשים מהבאים ל"טיש" הזה יודעים את המקור לשם המופע וחוו את הדבר האמיתי?

כדי להסביר את העניין אקדים בסיפור אישי קטן. לפני מספר שנים עבדתי במוסד חינוכי השוכן בתוך העיר העתיקה של ירושלים. לרגל עבודתי הייתי צריך להגיע מספר פעמים בשנה לשהות עם התלמידים למשך סוף השבוע. היה זה באחד מלילות השבת בחורף כשלקחתי את כל המשפחה לרובע היהודי לשהות שיגרתית עם התלמידים. לאחר סעודת השבת ומסיבת "עונג שבת" כל המשפחה הלכה לישון ורציתי גם אני להצטרף. כבר חלמתי על המיטה החמה, וחלומות הפז, אך אז פנה אלי בני מנחם, שהיה אז בן אחת עשרה אך גבוה ובוגר לגילו, ואמר: "אני לא מצליח להירדם". אמרתי לו: "אתה לא עייף"? הוא אמר: "לא". - "אז בא נלך לטייל קצת", הצעתי. - "כבר טיילתי בכל סמטה כאן ובכל נקיק"! ענה. "אני רוצה לראות משהו חדש"! הצעתי לו שנלך לטייל במאה שערים ונראה "טיש" חסידי. הוא הסכים מיד להרפתקה אך שאל: "מה זה טיש"? ומיד השבתי לו:

"טיש" ביידיש זה "שולחן". "טיש חסידי" הוא בעצם שולחן השבת של הרבי - האדמו"ר שהוא מנהיגה של קבוצה חסידית. עריכת ה"טיש" - השולחן, הוא בעצם הזמנה להמון חסידיו, ולאורחים נוספים, לשולחן השבת של הרבי. ה"טיש" הוא ה"מועדון החברתי" של חוג מעריציו של הרבי, ומהווה שיא בפעילות הקהילתית. ב"טיש" סטנדרטי, עושה הרבי "קידוש" על היין - ברכת בורא פרי הגפן, ומחלק לחסידיו מיין הקידוש שלו (לרוב מיץ ענבים). לאחר מכן הוא בוצע על הפת. הוא מחלק לחסידיו "שיריים" מ"שולחנו". חתיכות של דג ממולא (געפילטע פיש), חתיכות של קוגל ירושלמי (פשטידת איטריות מתוקה בצבע חום כהה), שתייה קלה, ושאר מיני "מטעמים" כפי האמצעים שישנם בידו.

רוב ה"טישים" אינם מתחילים לפני השעה 10:00 בלילה, וחלקם מסתיימים בשעות הקטנות של הלילה. ב"טיש" מושרים שירי השבת בניגונים שאופייניים לחסידות הספציפית, וכן שירים וניגונים אחרים לפי מתכונת קבועה, או לפי הנהגתו של הרבי. הטיש מתקיים במעין אמפיתיאטרון מאולתר העשוי במקורו מספסלים ושולחנות בערמות זה על זה. היום יש מקומות שמשתמשים במבנה מודולארי העשוי לצורך זה. כך יכולה כמות רבה של חסידים ואורחים להצטופף בחדר קטן".

לא הייתי לפני כן בהרבה "טיש"ים. לא ידעתי איך יקבלו אותנו או איך יתייחסו אלינו. בעיקר דאגתי האם החוויה תהיה מספיק טובה בשביל הבן שלי. אמרתי לעצמי שגם אם הוא לא ייהנה לפחות יחזור עייף ויהיה מוכן לישון! לאחר כמה דקות של התארגנות יצאנו לדרכנו. הסתובבנו ב"מאה שערים" וחיפשנו מקום שיש בו הרבה רעש והמולה וקולות של שירה.

מצאנו וביקרנו בשני "טישים". האחד היה של חסידות "סלונים". זו חסידות מאד רצינית עם ניגונים מאד "כבדים". מנחם אכל מהפשטידה שחולקה - דווקא של תפו"א. אני לא אכלתי משום שאין לי תיאבון בשעה 22:30 בלילה גם אם זה ליל שבת. נשארנו מספר דקות צפינו במתרחש והלכנו. הגענו ל"תולדות אהרון". לחסידים אלו בית מדרש גדול ממש ליד רחוב מאה שערים. מיד כשהגענו ראיתי שהם רגילים לאורחים. הסתובבו שם כל מיני אנשים שבברור לא היו חסידים. נכנסנו פנימה. חסידים אלו לובשים מעילים ארוכים בצבעי פסים בצבע צהוב וחום, וכל הילדים שעברו את גיל ה"בר מצווה" לובשים את כובע ה"שטריימל" העשוי מפרווה, או מחומר סינטטי. (בחסידויות אחרות מתחילים בכך רק לאחר החתונה). הייתה שירה אדירה של החסידים ואווירה מחשמלת. שרו ניגונים, וחולקו השיריים. מ"חובבים" כמונו שהיו במקום קיבלנו הסברים על המתרחש. בחזור, שוחחנו על חסידים, חסידות, ההיסטוריה של החסידות, מקומות המוצא של החסידים, השואה, חסידים ומתנגדים, יחס החסידים למדינת ישראל ועוד.

כשהגענו בחזרה למקום שבו התארחנו שאלתי את בני מנחם: "איך היה"? אמר לי: "איכותי". אמנם תשובה קצרה, אך אותו לילה ישנתי עם תחושה של סיפוק.

לסיכום: רוצים לנסות משהו "אחר"? משעמם לילד? לכו לטיש. משעמם - כבר לא יהיה לכם.

הייתם ב"טיש" של משה להב ונהניתם: "אם נהניתם מן החיקוי - כדאי וכדאי לנסות את המקור"!