ברוכים הבאים ל Aish.co.il
י"ב טבת תשס"ט    8.1.2009      פרשת השבוע: ויחי
הניוזלטר השבועי – 23,500 מנויים
התגברות האלימות במערכת החינוך
התגברות האלימות במערכת החינוך

הימים הטובים של פעם...

נפל לידי עותק ישן של "דבר לילדים" משנת 68 ובו מאמר על בית ספר בדימונה. מה שבלט מן המאמר היה שמנהל בית הספר וצוותו השקיעו הרבה מאד בתחום הנימוס וההתנהגות הנאותה של התלמידים בבית הספר.

המנהל מנה שורה ארוכה של דרכים בהן הוא והצוות שלו עבדו על הנחלת דרך ארץ לתלמידים.

בית הספר הזה לא היה היחיד בארץ שנהג על פי קריטריונים אלו. גם בבתי ספר אחרים ברחבי הארץ הקפידו המורים על התחום הזה שנחשב חשוב לא פחות מן הלימודים עצמם.

בכלל, מעתוני התקופה ההיא נושבת רוח של דיסטנס וכבוד למבוגרים.

במבט לאחור, המרחק הזה דוקא יצר אצל התלמידים של אותם ימים גבולות ומשמעת, ובנה להם עולם בטוח שמתוכו יכלו לצאת ולגדול עם "גב".

יש עולם של מבוגרים ויש עולם של ילדים. המבוגרים מעניקים עוזרים ושומרים והילדים נדרשים לציית במקרה הצורך.

יחס מועדף מדי לתלמידים

גם אם זה נשמע למישהו מיושן או לא מקובל, כיצד אפשר להעדיף את הצד שכנגד? את העולם שבו נותנים לתלמידים את הכל ולא מצפים מהם לשום תמורה?

איזה מן דור אנחנו מצפים לגדל בצורה כזאת? בוודאי לא דור של אנשים מועילים ותורמים לחברה. עם הנתונים של היום אין סיכוי שתלמידים של ימינו יעדיפו לעסוק בתרומה לחברה במקום לדאוג אך ורק לעצמם.

נפלנו בפח הבינלאומי של דאגת יתר לצרכי הילד.

נפלנו בפח הבינלאומי של דאגת יתר לצרכי הילד. זוכרים את "שנת הילד הבינלאומית?" מן הערכים שעליהם התבססה שנה זו ינקה מערכת החינוך בארץ מלוא חפנים מבלי לבדוק לעומק האם היחס המועדף לילדים תורם או אולי מקלקל את הנוער.

הבעיה שהתחילה את היחס הזה לילדים בעולם נבע מגידול באלימות וחוסר אחריות מצד מבוגרים כלפי ילדים. בארץ באותן שנים אלימות כלפי ילדים לא היתה קימת. בוודאי לא בממדים של היום, וכל הנושא התאים לנו אז כמו כוסות רוח למת. אבל מישהו במשרד החנוך חשב שאם כך החליטו בחו"ל זה טוב גם עבורנו ואימץ את השיטה בלי הרבה חכמות.

כך קרה שבעשרים השנים האחרונות (בערך) נתנו במערכת החינוך את הדעת רק על מה ש"טוב" לתלמיד. מאז, שואלים את פי הילד חסר הנסיון איך לדעתו צריכים להתנהל לימודיו/ מוריו/ הוריו. על כולם מותר לו להעביר בקורת, אבל חלילה למי שיעז לפגוע בו או לבקר את התנהגותו. לא חסרים בכלי התקשורת יועצים חכמים להרע שמסבירים לילד איך להטיל מרה במוריו ובהוריו. אז מה רוצים מן המסכן הזה אם בסוף הוא מתעצבן ומעיף "זפטה" למורה?

יחס מועדף כגורם אלימות

האם יש קשר בין היחס המועדף לתלמידים לבין האלימות השוררת בבתי הספר?

לאחרונה קבלו ברדיו על אלימות נוראה שקדמה את פני המורים עם פתיחת שנת הלימודים. בדיון שנערך עם מפקח משרד החינוך הוא ניסה לטעון שהאשמה בקיצוץ הכספי. שדרן הרדיו לחץ את המפקח בשאלה היפותטית נגדית: מה יקרה אם יוזרמו למערכת כספים, האם הוא יכול להבטיח שהבעיה תיפתר? האם בתי הספר יורידו את רף האלמות שלהם?

המפקח הצהיר שמשרד החינוך נמצא בקשר רצוף עם המשטרה בנוגע לנושא האלימות. אכן פתרון למופת.

המפקח היה מוכרח להודות שלא יוכל להבטיח דבר כזה. גם לא היו לו הצעות ברורות כיצד ניתן לצאת מן הסבך. במקום לענות, הוא הצהיר שמשרד החינוך נמצא בקשר רצוף עם המשטרה בנוגע לנושא האלימות.

אכן פתרון למופת.

הראיון הרדיופוני הזה הוכיח את אוזלת היד הגמורה של כל המערכת החינוכית. השאלה היסודית מדוע פרצה דוקא עכשיו אלימות כה חזקה שכוונה נגד מורים, נדחקה הצידה ללא מענה.

באופן כללי, ניתן לומר שהיחס ה"סחבקי" מדי בין מבוגרים לילדים בכלל ובין תלמידים למורים בפרט גרם להמעטת ערך המורה (והמבוגר) בעיני התלמיד.

אחד מסימפטומי החולי החברתי הזה הוא שבניגוד ליחס המכובד אל התלמידים, קיים יחס מזלזל מצד המערכת עצמה כלפי מורים: אין מעריכים מורה על איכות עבודתו - מתיחסים בעיקר לכמות התארים שצבר, כאילו שבתארים אפשר לאמוד את גדלות האדם שבמורה.

בנוסף, כבר שנים קיים לחץ על מורים מצד המערכת ומצד הורים גם יחד לגבי יחס משופר לתלמידים.

בתנאי לחץ אפשר אולי ללמד (ידע) אבל אי אפשר לחנך!

חינוך פירושו, בין השאר, הטלת משמעת. כדי שהחניך יצא מחונך הוא צריך לכופף (קצת) את ראשו בפני סמכות.

מעמד המורה

שינוי דרסטי במערכת החנוך גרם להקצנה ביחס התלמידים למורים.

לאחרונה חל שינוי דרסטי במערכת החנוך: בסוף שנת הלימודים ובתחילתה התבצע גל פיטורין גדול בכל המערכת. אם גם לפני כן המורים בקושי החזיקו מעמד בבתי הספר (בגלל האלימות הגואה) איך אפשר לצפות שלאחר שינוי דרסטי כזה שבו נעלמים בבת אחת אלפי מורים ותיקים מן המערכת לא תחול נסיגה גם בתחום המשמעת? חתך הרוחב של המורים שפוטרו, כלל דווקא את אותם מורים שהכירו את סגנון החנוך הישן במערכת.

המורים מן הדור הישן ראו בתפקידם אתגר ואידיאל. והמסר שהועבר בעקיפין לתלמידים היה שלמורה יש תפקיד חשוב במערכת החברתית. לכן התלמידים ראו את המורים בעינים שונות לגמרי מאלו שרואים את המורים שלהם כיום.

לסיכום, אולי ניתן לומר שבחברה ששמה את התלמידים בראש, ומעריכה כסף ותארים יותר מאשר אידיאלים ויחסי אנוש, אין סבה שהתלמידים יעריכו מורים.


פורסם בתאריך: 14/11/2004

אנו מפרסמים מאמרים חדשים מדי שבוע
הצטרפו למעל ל-23,500 מנוי הניוזלטר שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. צפו בגיליון השבועי לדוגמא.

אודליה מרגלית היא אם לאבעה ילדים מקסימים (לדעתה לפחות), סופרת וכותבת בעיתונים.
תגובות למאמר: 10

(10) לילי גור 29/9/2007
האלימות במערכת החינוך
מאמר המבטא באופן אמיתי ביותר את שקורה במערכת החינוך גם בשנת 2007 ועדיין אין שום שיפור בנושא האלימות בחברת הילדים ובעיקר הנוער הבוגר בביה"ס הן כלפי חבריהם ובעיקר כלפי המבוגרים: מורים, מדריכים, סייעות, הנהלה וכו'.
יתכן שיש צורך להוסיף תפקיד של אחראי משמעת בביה"ס, שיטפל בצורה יסודית בנושא
בשיתוף פעולה עם הנהלה רצינית, אחראית ואיכותית כבימים עברו.
לצערי, אין הדבר כך כיום, כי מנהלים ממונים גם ב"מכרז תפור", פוליטיים וכו', שאין להם תמיד זיקה לחינוך או ענין גדול בו אלא רק בתפקיד בכיר שיבטא את מעמדם בחברה. יש לציין, שאני מורה ותיקה במערכת החינוך ומאוכזבת מאוד מפני הדברים.
אני חסה אף על יועצי החינוך, הפסיכולוגים ודומיהם, שאפילו הם לא העבירו את המסר שטובת הילד לחינוכו ולהשתלבותו כאדם מוצלח בחברה בעתיד היא:
מתן כבוד למבוגרים בכלל ולמורים המלמדים ומחנכים אותו בפרט ורק אח"כ התעסקות בזכויותיו הנגזרות ממילוי חובותיו כבחברה.


(9) עומר 27/2/2005
שוקי
שוקי היה פעם מישהו


(8) תמר גולר 8/12/2004
התגברות האלימות במערכת החינוך
הבעיה היא לא אצל הנוער וגם לא אצל המורים אלא בסמינרים למורים.
לחנך ילד לבטחון עצמי ובו בזמן לעצמאות זה לא דבר קל ודורש ידע מעשי.
ולצערינו רוב המחנכים בעולם לא קבלו את הכלים הדרושים לכך ומתבלבלים בלתת לילד להתנסות בכל דבר ללא גבולות כחינוך לעצמאות או- להצר את צעדיו כחינוך למשמעת.

והמולתימדיה וכל משחקי המחשב שנותנים לילד גם מוסיפים לבילבול הנפשי שלו.
הטלויזיה עובדת ברוב הבתים גם כשילדים קטנים בסביבה והם סופגים ורואים תכניות שאין הם מבינים או מסוגלים לעכל ושבכלל לא מתאימות לגילם והוריהם בכלל לא מודעים לכך.

אין פלא שהאלימות כה גאתה בשנים האחרונות.

יש ללמד מורים בסמינר, איך לחנך ולגדל ילדים לעצמאות.
ולידע הורים שמשחקי המחשב והציפיה בתכניות שלא מתאימות לגיל הילד, מזיקה להם.

ליהדות יש נסיון של אלפי שנים בחינוך לעצמאות. למה ללכת רחוק כל כך כשיש לנו מכל כל בביתנו. לא צריך להיות דתי בכדאי ללמוד חינוך יהודי. אלא צריך לפנות מקום במערכת הלימודית גם לחינוך היהודי. כפי שכל בית ספר מלמד כל ילד, דתי כלא דתי, תנ"ך ולימודים כללים. כך יכולים מורים, דתיים כלא דתיים, ללמוד חינוך יהודי וחינוך כללי כחלק ממערכת הלימודית שלהם.
בדרך זו יכירו המורים דרכי חינוך שונות ויקבלו את הכלים הדרושים להם לעמוד במשימות החינוך. ובו בזמן יגיעו גם להכרה "שכל הדרכים כולן מובילות מירושלים" או כפי שאמר קוהלת "אין חדש תחת השמש".


חג אורים שמח!



(7) שרית 24/11/2004
אין דבר כזה דאגת יתר
לדעתי
אין דבר כזה דאגת יתר לילד.
אינני מאמינה במערכת החינוך לכן ילדי בחינוך ביתי.
כן מערכת החינוך פשטה את הרגל אך לדעתי לא היחס המועדף הוא זה שגורם לאלימות ולשבירת כל המחסומים.
הבה נתבונן בחברי הכנסת הנכבדים, באלילי הנוער למינהם (זמרי היפ הופ) שמגדפים זה את זה ומתקוטטים, להמשיך?
ילדינו חשופים לתקשורת
(לשמחי אני נתקתי את המכשיר הרע מביתי)
ילדות רוצות להיות כמו היפות והיפים מהטלוזיה אך המציאות שונה...ילדים נ כנסים לתסכול...תסכול מביא לאלימות
רבות הן הסיבות שגורמות לדור אלים.
אך לא חושבת שדוקא היחס הוא הסיבה.
(אגב למרות הכל יש נוער נפלא בתנועות נוער ומתנדב בארגונים ועמותות כמעט בכל אמבולנס יש נער/ה מתנדב.
אז צריך לעשות עבודת שורש עמוקה
הרי אם נודה אנחנו חברה חולה והנוער הוא ההשתקפות שלנו.
ראש ממשלה מואשם, ח"כ מואשמים וכו...
איזו דוגמא נפלאה.
אז אולי הטיפול יהיה במקרו ולא במיקרו.




מאמרים נוספים: