|
עוד כמה ימים תיפתח בשעה טובה ומוצלחת שנת הלימודים תשס"ח. עבורי, זוהי שנה נוספת במערכת תובענית וכפוית טובה. מערכת, בה לרוב לא מודים לך אם היית מורה מוצלחת וכמובן, לא רואים בך מישהי שיש לתגמל אותה בהתאם למאמצים שאת משקיעה. אף על פי כן, אני ממשיכה ללמד, אין מפלט מלוח וגיר ואין מפלט מן הצלצול. והכי חשוב, אי אפשר להיפרד מן התלמידים שבאים והולכים. וכך אני מוצאת את עצמי נשארת צמודה למערכת השעות, צמודה לשרת בית-הספר, צמודה לשכפולים, נזהרת מפני ההנהלה ובוטחת רק בעצמי.
האמת, אין לי הרבה חשק לחזור למערכת שלא רואה בי מורה מעולה ולא רואה בי נכס ממדרגה ראשונה. אני כבר עייפה מדי, שחוקה מדיי. דבר אחד בטוח, אף אחד לא מחכה לי מחוץ לכותלי בית-הספר עם הצעת עבודה מפתה מדי. מיומנותי מתנקזות בהעברת מכונת צילום למצב של שכפול בכמות של 40 או בכמות כפולה לשתי כיתות. האמת, השנים במערכת החינוכית הקהו תחושות של השפלה, ולמדתי לחיות עם כל מה שאינו מתקבל על הדעת.  | | בסרטים אפשר לצפות ב"תרגילים" ופעלולים של תלמידים כנגד מורים, אך המציאות עולה על כל דמיון | | |
בסרטים אפשר לצפות ב"תרגילים" ופעלולים של תלמידים כנגד מורים, אך המציאות עולה על כל דמיון, ולא משנה אם אתה המורה הכי מהולל או המורה הכי מדופלם. בעניין התעללות והתנכלות של תלמידים כלפי מוריהם המודרניזציה לא ביטלה את אופיים של הנערים והנערות הצעירים. דור הולך ודור בא, ובמקום נעצים על כיסאו של המורה נמצא שיפעילו כנגדו פצצת סרחון או נפץ. יש שגם יחבטו בידו דלת כבדה או כל אלימות שנגרמת כך סתם כבדרך אגב.
כמה פעמים במהלך שנותיי כמורה לתלמידי חטיבת הביניים ולתלמידי התיכון מצאתי עצמי עומדת מול אלימות התלמידים, ואף נפצעת מדלת ביטחון עשויה מפלדה וחוזרת למערכת כעבור כמה ימי מחלה. עם חזרתי, מישהו מההנהלה העיף מבט דרך אגבי על האצבע שהחלימה מפצעיה והפטיר "עכשיו הכול בסדר". וכך עבר לסדר היום. כמו חיילת נאמנה חזרתי לשדה הקרב מוכנה לספוג עוד ועוד עלבונות והשפלות. האמת, אין גם למי לפנות במערכת הבית-ספרית, אין מענה רציני לבעיית האלימות. המערכת בוחרת להתעלם ברוב המקרים. שיטת בת-יענה שכזאת.
אף פעם לא קיבלתי התנצלות מן המערכת על השפלות ועל נזיפות שנזפו בי בשל מצגי שווא של תלמידים. אותם התלמידים כשהם בוגרים ויוצאים מחסות בית-הספר מחפשים תיקון. וכעבור זמן היו מוצאים דרכים להביע צער על שובבות נעורים ואילו המערכת הטיבה להנציח עוולות שברוב המקרים לא היו ולא נבראו.
מורתי, סליחה
תלמיד שכזה נתקל בי כאשר עמדתי בתור לקנות מזון במסעדה של איקאה, הוא היה התלמיד הכי שובב. זה שעשה לי הכי הרבה צרות. והוא בפה מלא חיוך קורא לי בקול גדול "שושנה!". וכך לפני הקהל הצובא על דלפק השירות הוא ממשיך: "מורתי, סליחה!". תלמידי לשעבר לא מפסיק לחייך ופניו מתאדמות כאשר הוא בכל כוחו מנסה לפייס אותי, מתנצל מעמקי נשמתו. ואני שרק ביקשתי לאכול להנאתי במזנון ולא באתי לעשות תיקון ולהתקין עוונות וחטאים, עונה לו בעזות מצח של ילדה קטנה: "אני לא סולחת", וביני לביני אומרת על מה לסלוח? על כל שעשה לי אין תיקון. והרי כבר הדבר נעשה ודמי נשפך בחדר המורים וגם בחדר ההנהלה. ונקראתי לסדר ולחוק ולא כך יבוא התיקון. תיקון כזה לא יטהר ולא יכפר על משובת נעוריו הוא יישאר לנצח תלוי על קירות ליבי. | | האם אני צריכה לקבל את סליחתם? האם סליחתם אמיתית? | | |
והגדיל לעשות אותו תלמיד לשעבר כשהגיע יום אחד לבקר במזכירות ונכנס כך לחדר המורים, ובעודו פוגש בי, ניגש אליי, כרע על ברכיו, מתחנן שאסלח לו. ואני איני יודעת אם זהו עוד מעשה קונדס או באמת הוא מצטער על מעשיו. האם באמת הבין את שגרם ועד כמה הנזק רב. ואלו שתי דוגמאות קטנות מתוך מקרים רבים אחרים.
אולי כאשר אני פחות המורה שלהם, הם מוצאים דרך להיות אמיתיים, להוציא את האמת, להביע געגועים לדברים האמיתיים שכן קיבלו ממני. לעובדה שגילו שהיו חסרי רגישות ואכזריים במידת מה.
ואני, האם אני צריכה לקבל את סליחתם? האם סליחתם אמיתית? אני ממשיכה להרהר במידת הכנות, עד לפעם הבאה שבה אעמוד בכיתה סוררת, שאינה רוצה ללמוד אלא להפריע, להעיף עפיפוני נייר ולהעניק לי תחושה של מורה מחליפה. וכן, מספיקה כיתה אחת במערכת, מספיק תלמיד אחד שיכול לאמלל אותך ולהרוס לך הרגשה מדהימה, גם כאשר היית המורה הכי נפלאה.
מובן שלא הכל שחור. יש תלמידים רבים שמראים לך אהבתם, גם כשאת מורתם. וזה מתבטא בקושי להיפרד, כאשר קשה לך לתת להם ללכת לצבא, כאשר את מרגישה כאילו הם הילדים שלך. תלמידים אהובים שגם אם היו בינינו אי הבנות הם תמיד ידעו להעביר אליי את הרגש הנכון שיש למען מה להיאבק ויש את מי להעריך ואת מי לכבד. כעת, בעוברם ברחוב או בפגישות באירועים למיניהם, אני מקבלת מהם את החום הכי אמיתי שיש.
פורסם בתאריך:
2/9/2007
| 
