|
לא חלף זמן רב מאז קראנו כולנו תכלה שנה וקללותיה. כן, כולנו. שהרי גם אם לא כולנו בקרנו בימים הנוראים בבית הכנסת, בטוחני כי אין אחד בעם שלא זעק בחדרי לבו שתכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. כעת צא ולמד מה כיוון כל אחד ואחד באומרו זאת ותמצא שרובו המוחלט של העם התכוון לאותם דברים:
שהפרנסה תגיע ברווח,
שכולם יהיו בריאים,
שהפיגועים ייפסקו,
שלא יהיה קרע בעם,
שהילדים יגדלו בנחת ויצאו מחונכים
ועוד כהנה וכהנה...
מדוע חשוב להדגיש זאת? כי אולי דווקא על רקע שמה של השנה החדשה -"תשסה"...- חשוב לזכור שבסדר יומו של כל אחד ואחד מעם ישראל רב המשותף על המפריד. כולנו חרדים לשלומם של יקירנו, דואגים לרווחתם וחינוכם של ילדינו וכואבים באסונם של בני עמנו.
לכן במקום לשסות אחד בשני כדאי לנסות להבין אחד את השני. למה אני אומר להבין? כי בתווך שבין להאזין לו לבין לקבל אותו, נמצאת ההבנה. נכון, אין זה פשוט לקבל כל אחד ולעתים זה אף בלתי אפשרי, מאידך להאזין ולהקשיב זה מעשי בהחלט. ובטוחני שלאחר ההקשבה ההדדית ניתן יהיה להבין איש את רעהו.  | | אם נצא מנקודת ההנחה שהוא רואה אותי בדיוק כפי שאני רואה אותו, וננסה להבין שלמעשה כולנו שייכים לאותה מסגרת, נגלה שאפשר לעשות הרבה דברים נהדרים ביחד. | | |
אמנם קשה להתעלם מהעובדה שיש קטבים, שיש קצוות ושיש הבדלים. אך אם נצא מנקודת ההנחה שהוא רואה אותי בדיוק כפי שאני רואה אותו, וננסה להבין שלמעשה כולנו שייכים לאותה מסגרת, נגלה שאפשר לעשות הרבה דברים נהדרים ביחד.
למה הדבר דומה, לחישוק גלגל האופניים. למרבה הפליאה כל חישורי הגלגל חדים מאוד ועלולים לנקב בעצמם את הצמיג העדין. אולם ברגע שכל החישורים נתונים בתוך מסגרת אחת, הרי הם מייצבים ומחזיקים את הצמיג ואדרבה, הם המעניקים לו את יכולת התנועה וההתקדמות.
כך אנו בימים אלה: כולנו חדים ומחודדים והרקמה העדינה, עתיקת היומין, המחברת אותנו עלולה להיקרע. אך אם נזכור שכולנו שייכים לאותה מסגרת, נצליח להתגלגל ביחד ולהתקדם.
זוכרים שבשנת תשמ"ד נמענו מלרשום כך אלא כתבנו תדש"ם? אולי כדאי גם השנה במקום "תשסה" לכתוב "שנת אהדה"! (זה גם 765 בגמטריה :)).
"והיו למשיסה שוסיך ורחקו כל מבלעייך" שרים אנו בלכה דודי. נתפלל שבשנת האהדה ירחקו כל מבלעינו וישיש ה' עלינו "כמשוש חתן על כלה".
פורסם בתאריך:
17/10/2004
| 
