ניק ברג, כמו דניאל פרל לפניו, נשבה בשל היותו אמריקאי, אך נרצח בשל היותו יהודי. מדהימה ביותר הדרך בה תופסים אותם קנאים ערבים את היהודים: בעיניהם היהודי הוא האויב הקשה ביותר. הם חשים שניתן להכניע שלוש מאות מיליון אמריקאים, אך היהודי הוא האויב שיעמוד בפניהם ולא ייכנע.

והם צודקים. המלה "יהודי" מסמנת כוח היסטורי שמעולם לא כשל.

מהי, אם כן המשמעות של "להיות יהודי"?

להיות יהודי משמעו לחוש חמלה כאברהם אבינו - לנדוד לדרום אמריקה, להגיע לאפריקה, לקפוץ לעיראק, להביא מים לצמאים, קורת גג לחסרי הבית, ולספר לאלו שלא זכו ללמוד. כדברי מייקל ברג על בנו: "הוא היה ידידו הטוב ביותר של העם העיראקי, ושאף בכל מאודו לשקם את עיראק. חייו הנוחים בפילדלפיה לא הפכו אותו אדיש לגורלם של אותם אנשים. הוא שאף להביא שלום וקדמה למקומות מרוחקים וחשוכים על פני הכדור."

להיות יהודי משמעו להקריב מעצמך, כמו יצחק בשעתו - לוותר על רצונות אישיים לטובת מטרה נעלה יותר.

להיות יהודי משמעו להקריב מעצמך, כמו יצחק בשעתו - לוותר על רצונות אישיים לטובת מטרה נעלה יותר. הקרבה זו כוללת בין השאר את הנכונות לוותר על עושר כלכלי, לדרוש פחות, ולהסתפק במועט, כל זאת במטרה לעשות יותר. קרבנו של יצחק מתבסס על הפסוק: "וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" (בראשית כ"ב, 4): זוהי ראיית עולם רחבה יותר, שבה דחיפות הרגע מתגמדת לעומת חזון מקיף יותר. אמנם חוקי ההיסטוריה, נוקשים כאבן-צור, היו חזקים מדניאל פרל ומניק ברג, אך כשאנו מעלים על נס את חזונם, אנו מעניקים משנה תוקף לתפקיד שמולא על ידם.

להיות יהודי משמעו להיות כן וישר כיעקב - לתת תמורה, מעל ומעבר לשכר שאתה מקבל. "טרפה לא הבאתי אליך, אנוכי אחטנה מידי... הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה" (בראשית ל"א, 39, 40). דניאל פרל חש שלא יהיה נאמן לשליחותו ב"וול סטריט ג'ורנל", אם ימשיך ויכתוב את כתבותיו ליד שולחן בבית קפה, כרבים מעמיתיו. זה לא התאים לו. כתבת תחקיר שערך על טרוריסט חשוב הובילה אותו לפאקיסטאן, אל מותו.

להיות יהודי משמעו ללכת בעקבות משה - בעקבות הדחף להציל אנשים. משה הציל יהודי מידיו של מצרי, הציל יהודי אחר מידיו של חברו, והציל קבוצה של נערות ממדיָן, אותן לא הכיר, מידיהם של בריונים. הוא עשה זאת כשנמלט מעונש מוות במולדתו, בשהותו בארץ נוכריה ומנוכרת. האם ניתן שלא לחוש בסוג זה של גבורה בסיפורם של דניאל פרל וניק ברג, שחצו גבולות והגיעו למקומות בהם אין דין ואין דיין, כדי להושיט יד תומכת לאלו שידעו רק אגרופים?

להיות יהודי משמעו להיות אופטימיטסט כמרים - שתמיד ידעה ללא ספק, שאחיה ישרוד. שעודדה את הוריה (לפי המסורת התלמודית), ואת ילדיה כאחת. המתיחה האכזרית של מלחמת המפרץ הראשונה, שהבטיחה חירות לעיראקים, ונטשה אותם לחסדי המפלצת, הותירה בהם תחושה של יאוש, תחושה שכל תקווה סופה מפח נפש. ואז מגיע לשם ניק ברג, בשאיפה להפיח בעיראקים תקווה שניתן להגשים את החלום, כנגד כל הסיכויים, ואומץ לב, לקחת אחריות על גורלם.

להיות יהודי משמעו להיות בעל יכולת לעמוד אל מול טרגדיות, כמו אהרון, ששכל בשתיקה את שני בניו הצעירים, ואז הקים מחדש את משפחתו, וייסד שושלת של לוויים שקיימת כבר שלושת אלפים שנה. אם נתבונן בהיסטוריה של העם היהודי, נוכל לראות כי בתקופת הדרוויניזם "המדעי", ששורשיו בסביבות שנת 1875, מנה העם היהודי כ-7.5 מיליון נפש. במהלך מאה השנים הבאות נרצחו יהודים במספר דומה לזה, אך בסיומה של השואה, התברר כי היהודים מונים כ-13 מיליון נפש, ויש להם מדינה. משפחות פרל וברג שממשיכות הלאה בחייהן, ומנציחות את זכר בניהן בצורה פילנטרופית ואישית, מממשות אידיאל עתיק יומין זה הלכה למעשה.

להיות יהודי משמעו להיות נאמן לאמת, ולחפש אותה, בכל מחיר, כמו רות.

להיות יהודי משמעו להיות נכון לשרת בממשלותיהן של מדינות אחרות, וכמו יוסף, לרתום את כישוריכם המדיניים, הדיפלומטיים והניהוליים לטובת ארצות מגוריכם. היהודים נמנעו מלהיות מובלעת מבודדת, ועזרו לבנות חוקות ולהקים מוסדות דמוקרטיים בכל העולם כולו. פרל וברג, שניסו לעזור לממשל החדש לעמוד על רגליו, מייצגים מסירות זו לא פחות ממדינאים ידועים, כמו הנרי קיסינג'ר ולאון בלום.

להיות יהודי משמעו להיות נאמן לאמת, ולחפש אותה, בכל מחיר, כמו רות, הנסיכה המואבית, שנטשה את תפנוקי חצר המלכות כדי להיות כאחת היהודיות. פרל וברג באו ממשפחות משכילות ונכבדות, ובחיפושיהם אחר הנכון והטוב, היו מוכנים לעסוק גם ב"עבודה שחורה". טבעה המלכותי של רות קרן מבעד לחיי היומיום שלה: נינה היה דוד, מלך ישראל.

ולבסוף, להיות יהודי משמעו להיות בעל נחישות, אופי, ויכולת לספוג ביקורת, לעתים מרושעת, ולהמשיך הלאה, תכונות הנדרשות להנהגת העם היהודי עצמו. תרומתם של היהודים, בכל מקום, לכינונו של עולם טוב יותר, הרבה יותר משמעותיות בתקופה בה יש להם מדינה משלהם. עדיין צעירה, נכון, אך רבת תושיה, ורבת חוכמה, החל מחוכמה צבאית וכלה בחוכמה מדינית, החל מחוכמת השירה וכלה בחוכמה טכנולוגיות.

*מוקדש לזכרם של ניק ברג ודניאל פרל.