(8) שמשון 7/11/2005
אמת
כל מילה בסלע זה בדיוק מה שהיה


(7) רבקה 18/11/2004
לא בדיוק....
נכון שלא היו כל השכלולים של היום, נכון שהיה לנו יותר זמן לקרוא ולשחק בחוץ במקום לבזבז את מוחנו על מה שמראים בטלויזיה ועוד....
אבל... (ואני מצטטת מן המאמר)
"נחתכנו ושברנו עצמות ושיניים שלא גררו תביעות משפטיות מתאונות אלו. אלו פשוט היו תאונות, מבלי אף אחד מיוחד להאשים, רק את עצמנו."
גם אז היו מקרים של אלימות מחרידה אצל ילדים - אולי זה חבל שזה לא נגרר בתביעות...זה יכול היה לשמש כגורם מרתיע...
"לא כל התלמידים היו חכמים כמו האחרים. חלקם נכשלו ולא עברו כיתה ונשארו לעוד שנה. אבל מבחנים לא הותאמו משום סיבה שהיא."
הכותב שוכח את אותם הליקויים שבילדותנו לא אובחנו אצל ילדים ולכן אותם ילדים נשארו עם סטיגמה של חינוך מיוחד. בדור הזה הרבה יותר ילדים עם אותם ליקויים מובאים ב"ה למסגרת חיים רגילה!!!
"מעשינו היו שלנו, וציפינו לתוצאות. לא היה אף אחד להתחבא מאחוריו. לחשוב שההורים יוציאו אותנו מהבוץ אם עברנו על החוק היה בל נשמע. הם, בעצם, צדדו בחוק. תארו לעצמכם!"
גם בילדותנו לא חסרו מקרים של מורים שטעו באבחנה ו/או ביחס לתלמיד וגרמו לו נזקים בלתי הפיכים. בימינו פשוט יש לתלמידים יותר אומץ למחות על כך (ולכן לצאת ניזוק פחות).
בקיצור, כותב יקר - נא לא להיסחף - ישנם שני צדדים למטבע....


(6) ראובן 1/10/2004
לרחל - תגובה
טעות בידך.
ההבדל בין אז להיות לא נעוץ רק בטכנולוגיה שכמו שכתבתי בתגובתי הקודמת לא חייבת להיות דבר שלילי אם לא משתעבדים לה בצורה מוגזמת.ואנו עושים את זה - ובגדול..ההבדל הוא בין ישראל של לפני שניים או שלושה עשורים בלבד לזו של היום - צינית,אכפתית פחות,לחוצה וממהרת יותר וכל החוליים שהביאו איתם החיים המודרניים עם הלחץ והקצב המטורפים.אני לא נגד מדע ורפואה משוכללים יותר,נהפוך הוא.אנו חיים יותר,איכות חיינו ורמתם בעלייה אך כבני אדם וחברה-במובן הרחב של המילה-השתנינו מאד.ברבות השנים (ואני בשנות ה-40 לחיי,לא סבא בן שבעים) יצרתי קשר עם חברים מהתיכון והצבא,והתחושות זהות.יש אכזבה מהכיוון שאליו פנינו כחברה ומהשעבוד המוגזם לטכלונוגיה.יש תחושת פילוג,שחיקה ועייפות.מה שהיה-היה.


(5) ראובן 1/10/2004
היה טוב, ממי שחי תקופה זו
בשנות ה-60 הייתי ילד,את התיכון סיימתי באמצע שנות ה-70. והאמת ניתנת להיאמר -בלי קללת הטלפונים הניידים,האינטרנט והדוא"ל, די.וי.די. , מיקרוגל ופקס והשם ישמור - אפילו וידאו (שנכנס קצת מאוחר יותר) חיינו לא רע כלל וכלל!תתמהו - הכיצד? איך אפשר בלי?כי אינך יכול לחוש בחסרון משהו שאינו קיים! שיחקנו שעות על שעות בחוץ,השתוללנו ו'הלכנו מכות' על כל שטות.ואני לא אומר שטכנולוגיה זה תמיד רע ושלילי.גם אני משתמש בה.אבל - צריך גבולות.טכנולוגיה הינה חיובית כל עוד אתה מנצל אותה לטובתך,משתמש בה בהיגיון ובמידה ולא משתעבד לה עד כדי שחייך אינם חיים ללא הסלולרי שלך.אני עדיין מסרב ללכת עם טלפון נייד.אין לי צורך וחפץ בו.הפכנו את עצמנו מרצון לאנשים שלא מסוגלים לחיות בלי המכשיר הזה,ותכופות נראה לי שהוא שולט בנו במקום ההפך.אז הכל במידה ובהיגיון. האמת,שבמובנים רבים אני חסר את עידן התמימות של אז. הכל היה אמיתי,לא בילינו את החיים מול מסך אלא בחוץ ולא אכלנו ג'אנק פוד במקדונלדס - כי לא היה דבר כזה..ילדות פשוטה ולא דיגיטלית.

(4) ש 6/7 6/7/2004
שנות ה-80
אני שייכת לילדי שנות ה-80 : גם לנו היו הרבה דברים טבעיים ועם תוספת של שימוש בטכנולוגיה לטובה (כגון משחקי "אטרי" ומשחקי מחשב קטנים ידניים), קיבלנו חום של משפחה - קצת טלוזיה חינוכית (האוניברסיטה הפתוחה, +תוכניות עם תכנים טובים יותר- הכי חשוב שהT.V היתה מוגבלת בשעות, ורק ערוץ אחד, כך שהיינו חיבים למצוא עיסוק אחר) וחום של חברים סביבנו- לא היינו צריכים שיסיעו ויחזירו אותנו אליהם שכן כולנו גרנו באותו איזור של בית הספר. קראנו בהרבה יותר ספרים (עד היום) ושפת הדיבור שלנו רהוטה יותר (גם בטלוויזיה, בדקו על ידי ועדה פדגוגית את המלל, אפילו בתוכניות כמו 'רגע עם דודלי')
ללא ספק , היו ימים...כדברי המשורר- אך הם לא תמו ולכל עידן יש את היתרונות שלו , השאלה מהעושים איתם"? וכיצד מתחנכים נכון?לאיזה אפיקים לוקחים זאת? (העובדה שפעם לא היו קסדות לרוכבי אופניים- מהסיבה הפשוטה , שגם לא היו הרבה כבישים ומכוניות משוכללות...)
לצערנו העולם יותר גשמי וחומרי ולכן עסוק בלהיות אנוכי ובשנות ה-60 ידעו להיות ביחד- בגוף ובנפש וחינכו לתת, לתת ולתת ...
אך כל דור והתיקון שלו מביא את המסר שלו-בל נשכח כי קימים גם דברים חיוביים בדורנו- המידע היום זורם יותר בשפע- כמעט כולם ממשיכים ללמוד ולהעשיר את העולם בידע אקדמאי- וגם לחלק מהדברים שהתקלקלו יש סיבה - והיא בכדי לתקנם מהשורש
בסיכומו של דבר : אדם תמיד צריך לשאול את עצמו : כיצד כל זה (במקרה זה-הווי הילדות שלי) עוזר לעבודת השם שלי? לקום ולעשות מצוות , כי זה עולם המעשה


(3) רחל 5/7/2004
נכון ולא נכון
אמנם נכון שהציויליזציה השתלטה על חיינו ובמידה מסוימת שינתה אותם ולאו דווקא לטובה. נכון שהרבה יופי היה בחיים על טבעיותם, נכון שפעם המבוגרים הילדים היו יותר יצירתיים ולכולם היו פחות דרישות מהחיים.
אבל שתי הערות:
ראשית (ואני לא מכירה את הכותב והדברים אינם מכוונים אליו) לאנשים מבוגרים יש נטיה להמתיק את זכרונות הילדות ולזכור רק את הדברים הטובים, ואת הקשיים - שהיום אינם קיימים בזכות אותה ציויליזציה (כמו מכונת כביסה ויבוש, מדיח כלים, מעבד תמלילים) - הם נוטים לשכוח, או שגם אלו הופכים לחלק מהזכרונות הטובים. וכבר נאמר 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה'.
והערה נוספת: לא היו מכסי בטיחות על שקעי חשמל - זה לא מעיד על יתרונו של הדור הקודם, אלא פשוט על העדר מושגים, וכן על זו הדרך עוד כמה דוגמאות מהמאמר. פעם, להזכירכם, גם לא היו אמצעי עזר בלידה, ואינקובטורים, וחיסונים - ובכל זאת ילדים המשיכו לחיות, השאלה היא כמה ילדים.


(2) מתנחלת 5/7/2004
ב"ה בישובים שלנו עדיין חיים ככה ואפילו
יותר משוכללים.
שה' ישמור על כולם


(1) יעל 4/7/2004
קראתי והתגעגעתי
אני ילדת שנות השישים. וככותב המאמר גם אנחנו שיחקנו מבוקר עד ערב, ואמא לא שברה את הראש איזו חברה להזמין הפעם כדי לשחק עם בתה..כל החברות היו יום יום בחוץ.ואמא עבדה בנחת בבית או נחה. שיחקנו קלאס וחמש אבנים שאספנו מהרחוב, לאחים הגדולים שלי היתה קורקינת מעשה ידיהם. ומעולם לא השתעממנו. היינו ממציאים משחקים נוסח: השבעיה הסודית" ושפת סתרים, קוטפים עלים ויוצרים מהם שרשרת, חוזרים לעת ערב,סמוקים ועליזים, לקול קריאתה של אמא, ומוצאים ארוחה ביתית דשנה, לא סינתטית וקפואה.
החיים היו מלאי אילתורים ולכן מעניינים.
והיום? רואים את העולם דרך המסך,אוכלים גאנק פוד ומחכים לאמא שתחזור בערב מהעבודה