מצעד הסליחות השנתי הגיע, אבל כנראה שלמילה סליחה בעברית יש כמה פירושים, כל אחד לפי אישיותו. לפעמים אי אפשר להגות אפילו את המילה הקצרה הזאת, כאילו עצם הגייתה מוריד מערכנו, כשההפך הוא הנכון.

ערב חג, כולם עסוקים בהכנות לחג, ובין לבין אנחנו מתפנים להביט לעברה של המילה שמתעקשת בכוח לחדור לחיינו לקראת השנה החדשה - סליחה.

כילדים פשוט בקשנו סליחה, פגענו בילד בגן, והגננת רק שלחה מבט מאשים: "תגיד סליחה לקובי", סליחה, היינו ממלמלים, והמבט המאשים של הגננת התחלף באור מלא חדווה.

וכך התנהלו חיי הסליחה והמחילה שלנו על מי מנוחות. גדלנו, והמילה סליחה התחלפה בנתינת דורון ששימש לנו כפה. פגענו בחברה, אמא, דודה, מיד קנינו מתנה קטנה בצירוף ברכה - סלחתי כדבריך.

לימדו אותנו כי בקשת הסליחה היא חלק בלתי נפרד מתהליך התשובה. גם מי שלא למדו אותו, נתקל ברצון, ולעיתים בחובה, לבקש סליחה.

אבל מה עם כל הסליחות שאנחנו לא מסוגלים לבקש?

סליחה שחייבת להיאמר, אך קשה להביא אותה על דל השפתיים. סליחה שתשאיר אותנו בושים ונכלמים.

לפעמים זה כמעט בלתי אפשרי לבקש סליחה.

קשה לבקש סליחה משכנה שהואשמה על מעשה שלא נעשה על ידה.

הילדים שלך לכלכו את חדר המדרגות, ורינה מוועד הבית ראתה את ילדי השכנה יושבים בין העטיפות היא ניגשה לצעוק על השכנה, וזו החלה להאדים ולהתנצל. ואת שמעת ושתקת.

למה? כי לא הרגשת נעים להודות, להגיד שילדייך אשמים במעשה.

ומה עם רוני בן השבע? הילד שגערת בו, כי הוא הכה את בנך במהלך ריב בנים, כשאמו רינה באה לדרוש את כבודו בטענה שהייתי צריכה לפנות אליה, ולא לגעור בבנה חסר האונים כי אין כאן שוויון כוחות, רק הבטת בפנים ישרות ברוני ושאלת: "איך אתה מעז לשקר לאמא שלך? אני? אני גערתי בך?" לבך ייסר אותך כשהיא התנצלה על שהאמינה לילד קטן, והוא המשיך לייסר אותך כששמעת אותה מסבירה לו כי אסור לשקר. ואת מחקת זאת מלבך.

וכשבררו אצלך בעבודה על מכרה שלך, חשבו לתת לה תפקיד בכיר משלך, כך הבנת, אמרת שהיא אכן נהדרת ובעלת יכולות, אבל, וכאן נתת מבט רב משמעות, ולא יספת, כי לא יכולת לומר: "אבל, אני מלאת קנאה וחושבת כי התפקיד מגיע לי...".

הם פרשו את האבל הזה, כהסתרת מידע שאינך רוצה להעביר הלאה. מיותר לציין כי את העבודה היא לא קבלה.

ומה הרווחת? כלום, מישהי אחרת שאינך מכירה, קבלה את העבודה.

ומה עם הבת הגדולה שלך שעוזרת בבית ככל יכולתה וכדי שהשכנות לא יקנאו, את תמיד מתלוננת שהיא לא עוזרת מספיק, והבת מה לעשות, לבה צונח, כשהמילים מגיעות לאוזניה.

והחמות שקונה, ועושה וזוכה לביקורות מאחורי גבה, אבל פנים מול פנים את רק מחייכת אליה.

קשה לבקש סליחה, להודות שהגענו לתחתית המדרגה, אבל זה מה שמבקשים מאתנו

ולמה ללכת רחוק עד החמות, מה עם האמא? את תמיד מסתכלת בקנאה על האמא של... שמגיעה פעם בשבוע, מכינה לה ארוחות ומקפיאה לה, ומיד דנה ומבקרת את אמא שלך שנמצאת בעבודה כל היום ואין לה זמן בשבילך?

אז נכון, קשה לבקש סליחה, להודות שהגענו לתחתית המדרגה, אבל זה מה שמבקשים מאתנו, דווקא הכרה בכך שירדנו לדרגות הנמוכות, היא המלכת האלוקים, כולנו בני אדם וכולנו טועים. החכמה היא, לא להתעלם. וכן, לבקש ולהתפלל שיהיה לנו את הכוח והעוז לומר את המלה: סליחה!

ומאידך, על כל אחד לסלוח לפני שמבקשים ממנו סליחה. ואז עצם הסליחה היא מבלי שנגרום לשני לבקש אותה, כי לא תמיד הוא יכול או מסוגל.

שתעמוד לנו הסליחה לזכות, ונכתב ונחתם כולנו לשנה טובה.