אם אתה חמוש בדגל ומנגל סימן שאתה חוגג.

אם אתה לא חמוש בדגל ומנגל סימן שאתה הוגג.

אני נכנסת לעובי השיפוד כשהמוני בני ישראל מנפנפים ועולזים, מי מהם באיי תנועה כלשהם (זכר לעליות לרגל), מי מהם באחו בצל החוטמית הזיפנית שלצידי כביש החוף, מי על שפת הים, מי מול מסכי המחשבים ומי בתיזוזי שלט-רחוק טלוויזיוניים, ביום שבו אנחנו אמורים לחוש מהי עצמאות.

בחיינו הפרטיים, באה עוצמת העצמאות בתקפותה הלאומית לידי ביטוי כגורם משני בלבד.

ובמה דברים אמורים...

לכאורה פירושה של עצמאות היא שאנו אמורים לחוש שהבחירות שלנו לגבי אופני החיים שלנו והתנהלותם אמורים לנבוע מהצרכים האמיתיים שלנו. זה אומר שכל בחירה שנעשה בחיינו העצמאיים אמורה להיות תואמת להפליא את צרכינו.

אך עצמאותנו מוטלת בספק. עצמיותינו מוצאת את עצמה שוב ושוב נכנעת לתכתיבי קובעי האג'נדה החברתית לאומית ובכך עצמאותנו הופכת עצמה על פניה ומתגבשת לכדי קיום אובססיבי של תכתיבי חברה מקובלים ומאוד אופיניים.

אין אנו משדלים את צרכינו להתמלא על פי מחשבתנו המקורית, משל היו אלה משמשים אותנו ומגדלים את קומתנו, אלא הופכים אנו להיות משמשי וממלאי הציפיות של אלה הנמצאים בסביבתנו.

לכאורה, אנו עצמאיים, אך את המכונית החדשה נבחר בדרך כלל על פי מגמות השוק (למעט אלה שנוסעים עדיין במכוניות המתאימות לכיסם המדולדל וצרכיהם המיוחדים). תחדישי אופנה וביגוד ממלאים את ארונותינו, תוך שאנו שועטים קדימה אל עבר המותגים המקובלים רק כדי להיות מאוד 'עצמאיים' בבחירה האופנתית שלנו.

לכאורה, אנו עצמאיים, אך עצמאותנו לובשת את פני החברה באמצעות הבגד הנכון ומשחילה את עצמה לתוך האוטו הנכון ,וביחד, בבגד ובאוטו, אנו נוסעים אל אתר הבניה המסוגנן כדי לעצב לעצמנו את המטבח הנכון שנשפך מבלי משים, אך בצורה נכונה מאוד, לכיוון הסלון.

פעם מטבח היה פינת בישול קטנה וחמימה בה נטפי שמן היו משתרכים בנדיבות על ארונות המטבח. היה זה מטבח עצמאי בו בושלו מאכלי-בית נטולי-חומר-משמר. אולם, המטבח האיטלקי הנוכחי שלנו, אינו סובל כתמי שמן כלל. כל טיפה סוררת מחליקה במהירות אל אריחי הקרמיקה שיובאו מצרפת. מישהו שם, במגזין אופנתי על בתים ודירות קבע נורמה ביצועית חדשה לגבי אריחי מטבח וסלון.

מהיום האג'נדה החדשה מקבלת באיקיאה עצמאות משלה, וכל מי שעוד נותר עם מעט כבוד לעצמאות שלו, לוקח את העצמיות שלו לקניון הקרוב למקום מגוריו ומרגיש שכאן הוא מייסד את מדינת היהודים. מן הסתם, אפילו הרצל היה מוכן לוותר על קצת עצמאות ולעבור לדירה מרוהטת קומפלט אם לא היו לו עסקים בבאזל.

ועם כל זאת,

מתוך ניפנוף עצבני של שביבי הזהות הישראלית-יהודית מעל לזבחי המנגל, נותרה שם איזו גאווה יהודית ישראלית לרפואה, כי גם חוסר העצמיות/עצמאות כביכול הוא לגמרי עצמי ועצמאי שלנו. אנחנו מנופפים בדגל כחול לבן שבתוכו נכס שהוא באמת רק שלנו - המגן של דוד! ולא משנה אם אנחנו תופסים את עצמנו בקניות שלא על מנת לעשות לעצמנו נחת רוח אלא להיות מתאימים לפרץ הזרם הישראלי שמקבל לתוכו גווני גוונים של מסורות ופולקלור, בכל זאת מה שקובע כאן את העצמאות האמיתית שלנו היא היכולת להיות אנחנו במדינה שהנוגש הרוסי או הגרמני לא נושף בעורפו.

להיות אנחנו זה לטפח במקום ששייך רק לנו את הכישרון של סך כל האומה שלנו ולהוות ראש חץ בפיתוח ושרות למען האנושות.

זה להיות רחום וחנון בחסד ציבורי ופרטי לטובת ניזקקים וחלשים.

זה להיות נכון וראוי להגן על העם והמדינה שבה כל זה מתקיים.

ובעיקר, זה להמשיך כאן מסורת אבות מועברת על אדני הערכים והמוסר היהודיים שחובקים כל ערך אוניברסלי לתוכם בהיותם תורת חיים.