"פרי עץ הדר אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. ענף עץ עבות אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. ערבי נחל אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם לאבדן אי אפשר אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו..." (ויקרא רבה פרשה ל, יב)

הוא נראה אחרת. הוא מתלבש אחרת. הוא מתנהג אחרת. הוא מדבר אחרת. יש לו מנטליות שונה לגמרי ומנהגים זרים ומוזרים. הוא מחנך את הילדים באופן שונה ממני. התרבות שלו אחרת. הוא בכלל לא כמוני, הוא שונה, ואין לנו שום דבר במשותף. ועוד יותר מזה, בליבי אני סמוך ובטוח, שאם הוא כל-כך שונה ממני, הוא בודאי גם פחות טוב ממני. אני הרי נראה, מתלבש, מתנהג ומדבר באופן הנכון והראוי ביותר, אני הרי "אתרוג", שיש בו גם טעם וגם ריח - והוא? פשוט לא מעניין אותי!

כולנו שואפים להיות "אתרוגים", הפרי המובחר שבארבעת המינים, המסמל את השילוב האולטימטיבי של מצוות עם מעשים טובים. כולנו מעונינים להתחתן עם "אתרוגים", לעבוד עם "אתרוגים", לחיות בשכנות ל"אתרוגים" ושילדינו יתרועעו רק עם ילדים הבאים מבתים כאלה.

כולנו היינו רוצים לזכות בחוכמה, ביופי, בעושר ובכל המעלות הטובות, שהאתרוג מסמל, אך מה לעשות ואנו רחוקים מהשלמות? ובכל זאת, אנו נדרשים לא אחת, לעמוד בקריטריונים דרקוניים ולעיתים לא ממש ענייניים, על מנת להתקבל, הן מבחינה חברתית והן מבחינה לימודית או תעסוקתית.

מילא שלא כולם מוצאים חן בעינינו, זה הגיוני שיש אנשים שיש לנו עמם יותר כימיה ויש שפחות, זה גם נכון שישנם אנשים כשירים יותר מאחרים, אבל גרוע מכך, שה"לא מתאימים" למיניהם, עלולים למצוא את עצמם מטולטלים מגורם אחד למשנהו, כשאף אחד אינו מעוניין להירתם ולעזור. "זו לא בעיה שלנו", אנו פוטרים את עצמנו במחי יד וממשיכים הלאה בחיינו.

בא סוכות ומזכיר לנו, כי ישנם ארבעה מינים ולא אחד, כפי שניתן היה אולי לטעות ולחשוב.

בא סוכות ומזכיר לנו, כי ישנם ארבעה מינים ולא אחד, כפי שניתן היה אולי לטעות ולחשוב, עקב המודל המושלם ש"העולם" מציג בפנינו. על פני האדמה מסתבר, מסתובבות גם "ערבות" פשוטות ועממיות (בלי ריח ובלי טעם), "לולבים" גאים (עם טעם ובלי ריח), "הדסים" רעשניים (עם ריח ובלי טעם) ובהחלט לא רק "אתרוגים" מלוטשים ומושלמים (עם טעם ועם ריח).

ועוד יותר מכך, על מנת שהנטילה תהיה כשרה, מוכרחים ליטול את ארבעת המינים יחד! תאמרו ודאי, שאם כבר, היה עדיף ליטול רק אתרוגים, הם הרי המובחרים שבעם, הם ניחנו גם בשכל, גם בתכונות מצוינות וגם בחן והדר. אך לא, "חברת ההשמה" הגדולה ביותר בעולם - "העם היהודי", מצאה לנכון, כי ישנו מקום גם ל"ערבות", ל"לולבים" ול"הדסים" שבינינו, ולא רק זה, אלא שכולנו ערבים להם ואם אחד מהם חסר, הרי שהנטילה אינה כשרה.

לכן נטיב לעשות, אם נבחין במסר שחג הסוכות טומן בחובו ונפתח את שערינו ואת לבבנו לא רק ל"אתרוגים" שבינינו...