שנת תשס"ז יוצאת ברגעים אלה מן הדלת הראשית שלנו, וכמו בדלתות מסתובבות נכנסת בשמחה השנה החדשה, שנת תשס"ח. אבל לפני שאנו נפרדים לשלום משנת תשס"ז, יש לנו על מה לערוך חשבון נפש. כן, לא רק חשבון נפש אישי אלא חשבון נפש קולקטיבי.

על שום מה? הייתי מכריזה בזאת ששנת תשס"ז הייתה שנה שבה כמעט ומתה הזוגיות. שנה שבה הבענו צער מדי כמה שבועות על אובדן התמימות שלנו ועל אובדן החלומות שתלינו לנו בזוגיות נוצצת. זוגות מפורסמים פירקו את החבילה המשפחתית. בקצב מסחרחר יצאו במחול כשהם ללא בן הזוג הקבוע לצליל ריקודי סולו. דץ ודצה גזרו את הסרט שעטף אותם וטיף וטף לא עזר לנו, ומהר מאוד אורנה דץ כיכבה על פני שלטי חוצות. היא יצאה לעבודה קשה בחברה למוצרים הקשורים לבית. באופן אירוני נטלה החברה את שירותיה של מי שהבית כבר לא מהווה בעבורה סמל קבוע. העולם החדש הוא עולם של לחוד ולא של ביחד. כל אחד לעצמו, כל אחד לנפשו. כל יחד הוא זמני וכל יחד עלול להתנפץ בקלות. השבירות וההיסדקות של היחד הפכה להיות בלתי נסבלת בשנה האחרונה. גם מי שנשאר יחד יכול היה להרגיש שונה ומוזר בעולם של כל אחד לחוד.

באופן אירוני נטלה החברה את שירותיה של מי שהבית כבר לא מהווה בעבורה סמל קבוע.

לפני כשלושה חודשים צפיתי במופע ענק שערכו רמי וריטה לקונצרן היי-טק באמפיתיאטרון קיסריה. ריטה, עוד דיווה מעולם הבידור הישראלי, טופפה על הבמה בתנועות קלילות וניסתה להנעים לקהל משירתה. במהלך המופע הזמינה ריטה את בעלה להופיע עמה, וכאן לחשתי לאישי, "אני חושבת שהם כבר לא יחד". הוא תמה על תחושתי, ניסה לברר כיצד אני מצליחה להבין מלשון הגוף של שניהם על החבילה שנתפרדה לה. ואכן החדשות לא איחרו להגיע. "מות הזוגיות האולטימטיבית" ניסו להגדיר זאת.

מעל דפי העיתונות מנסים כעת לברר מהן הסיבות, מנסים לחפש את הצלע השלישית ולמרוח לנו תיאוריות על משברים בזוגיות - מה שברור הוא שזוגיות כבר אינה לנצח. את המשפט "והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה", אולי פשוט צריך למחוק מכל ספרי האגדות שמכרו לנו בילדותנו או שאולי נשאיר את הסיום הזה רק לספרים כדי שיישמר לפחות הגעגוע.

זוגיות מושלמת?

מה קרה לנו? ומה קרה לזוגיות שלנו? האם הזוגיות שלנו הייתה בכלל מושלמת אי פעם. אולי רק פנטזנו לעצמנו שיש לנו זוגיות מושלמת? ובכן, נדמה לי שהזוגיות של בני האדם לא הייתה מושלמת מעולם, תמיד היו סכסוכים וויכוחים בין אישה לבין גבר. העימות היה קיים מאז ומעולם, השאלה כיצד משחקים עם הכלים?

העימות היה קיים מאז ומעולם, השאלה כיצד משחקים עם הכלים?

נדמה שהיום משחקים יותר מדי ב"שוברים את הכלים ולא משחקים". נדמה לנו שיותר קל לפרק את החבילה ולצאת לחיים חדשים מאשר להישאר ב"ביחד". יכול להיות שהעידן המודרני מאיץ את מעמדנו כבני אדם אינדיווידואליים ודוחק את מעמדנו כבני זוג, החיים בזוגיות הופכים מעיקים בחברה שמציבה לעצמה מטרות תחרותיות. נשים וגם גברים מרחיקים את מועד הנישואין עד כמה שאפשר. המועד הפך להיות גמיש ונוח לשנות אותו בעידן המודרני. ציוו לנו את החיים והשאירו אותנו כל אחד לגורלו.

איני פוסלת שיש נשים ויש גברים שבאמת סבלו יחד. איני פוסלת שיש נשים שאומללו על ידי בעליהן. יש גם מקרים שאין על מי לסמוך. יש גם מקרים שמאבדים את האמון. יש מקרים ש"הביחד" אינו קיים. ישנם מקרים שבאמת לא ניתן לגשר את הפערים הקיימים בין בני זוג. וישנם מקרים בהם הזוגיות אף מסכנת את חייהם של בני הזוג. אף על פי כן, הקלות הבלתי ניתנת להבנה של פירוק החבילה שנקראת נישואין, הופכת להיות נורמה חברתית.

יחד עם זאת, דווקא לאחר שנה שבה מתה הזוגיות, אני רוצה להביע משאלה לגבי הזוגיות.

אולי אני רוצה להביע משאלה לשנה החדשה כיוון שזה כאן וזה לא שם. זה כאן בינינו בוער כמו בשדה קוצים. זה כאן אצלנו מפורר אותנו ומאבד את מה שבנינו ואת מה שחלמנו לבנות כאן. התפוררות התא המשפחתי ואי היכולת שלנו לאחות אותו, צריכה להפוך להיות מטרה לאומית.

לא הכול ורוד בשובך

אנו משמשים כעת דוגמה לדורות הבאים. אין לאן למהר, תוהים להם הצעירים של היום. אין לאן למהר אם מוסד הנישואין כבר לא משמש אבן שואבת ואינו משמש מופת לערכים. אם הערך שנקרא משפחה מאבד את ערכיותו כולנו מאבדים את ערכנו כעם. המשפחה חייבת להיות אבן הייסוד שלנו כעם. היא יכולה ללבוש צורות חדשות, אך בלעדי המשפחה אין לנו עתיד.

גם בשובך, היון והיונה מורטים זה את נוצותיו של זה, אבל בסופו של יום החיבור בין השניים הוא שמעצים את כוחם.

כשיש בעיות בזוגיות, אני אומרת לעצמי: 'רק בשובך יונים יש זוגיות מושלמת'. כל החיים אנו מתמודדים עם בעיות ולא צריך להתחמק מן הבעיות. הרבה פעמים אנו מתעצמים בעקבות הבעיות. המשענת המרכזית היא הבית. המחוז אליו אנו חוזרים הוא הבית. בן הזוג עמו אנו מתעוררים הוא האחד שאנו בוחרים להתעורר עמו. לטוב ולרע.

בתרבויות רבות מיוחס ליונים אורח חיים מונוגמי והרמוני, ובשפה העברית הביטוי "זוג יונים" מתאר בני זוג החיים בהרמוניה ומאוהבים זה בזה. היום מספרים לנו המומחים שגם בשובך היון והיונה מורטים זה את נוצותיו של זה. גם זוג יונים עשוי לריב ולנקר האחד את השני. בסופו של יום, החיבור בין השניים הוא שמעצים את כוחם. אם מחזיקים ביד כמה מקלות יחד ומנסים לשבור אותם הדבר יהיה קשה לביצוע, לעומת זאת כל אחד לחוד יהיה קל לשבור ויהיה קל למוטט.

וכן, אני יודעת שהדברים כאן נשמעים קצת סבתאיים. כמו רצון לחזור לימי העיירה היהודית. אבל הרצון שלי לקראת השנה החדשה הוא רצון אמיתי למצוא דרך, שבו ילכו עם ציווי הלב ועם הערך שרואה בלכידות המשפחתית ערך חשוב. ציווי הלב בו אנשים מוצאים את החצי השני שלהם והולכים איתו בטוב וברע. נשארים גם כשרע, גם כאשר נדמה שנעשו שגיאות. הדברים היפים נשכחים לפעמים ברגע אחד ואותם מחליפים מעשי רוע ומלחמות נקם. זה קורה כל הזמן, כשבאחת האהבה מפנה מקום לשנאה. לפעמים הגבול הדק הזה בין האהבה לשנאה נפרץ ולפעמים משלמים מחיר יקר בעבור קהות החושים שמשתלטת. הגאווה מנסה לשלוט ואין היגיון.

בשנה החדשה שעכשיו נכנסת, חלק מאיתנו יארח בביתו ובסוכתו את בני משפחתו היקרים וחלק מאיתנו יארח בני משפחה שנפרדו מבני זוגם. חלק מאיתנו ישב לשולחן עם אב שילדיו חוגגים במקום אחר או עם אם שילדיה חוגגים במקום אחר. הקרע הזה במשפחות שלנו הוא קרע שנמשך לתמיד.

הלוואי שלא הייתי כותבת מאמר על פרידות בראשית השנה החדשה, ואולי פרידה היא התחלה חדשה. התחלה של משהו טוב, משהו חדש. כמו שאמרה סקרלט אוהרה בסרט "חלף עם הרוח": מחר יאיר יום חדש.