מעולם לא הייתי אחד כזה, שמאמין במערכת המיקוח עם אלוקים. אתם יודעים למה אני מתכוון: כשמשהו נורא קורה או עומד לקרות בחייכם ואתם זועקים השמיימה (במקרים מסוימים, בפעם הראשונה בחייכם), "אלוקים אדירים, אני יודע שלא הייתי הכי צדיק שבעולם וכל זה, אבל אם תעשה את זה בשבילי, אני מבטיח שאעשה כך וכך!" ואז זה קורה.

לא. מעולם לא האמנתי במערכת הזאת. מעולם לא האמנתי שאותם "ניסים" אכן קורים.

עד שהם קרו לי.

עבדתי בחברה חדשה מזה שנתיים וחצי והדברים התנהלו בצורה טובה למדי. הבוס שלי היה נהדר - אדם רוחני שמחפש אחר האמת, כמוני. בילינו שעות ארוכות בדיונים על מציאות האלוקים ועל טבע היקום. הוא אהב את העבודה והסגנון שלי וחיי העבודה שלי התנהלו על מי מנוחות.

עד ש...

בוס חדש - "מטאטא" חדש!

הבוס שלי, האדם שהפך את עבודתי למשימה כה נעימה, שכיבד כל כך את הדתיות שלי, התקשר לספר לי שהוא מתפטר. הרגשתי כאילו חטפתי אגרוף בבטן. בארגון גדול, כשהבוס שלך מתפטר, זה יכול להיות דבר טוב וזה יכול להיות דבר רע, אבל מה שבטוח - זה ששום דבר לא בטוח! תהיתי איך יהיה הבוס החדש שלי: האם הוא יהיה אדם נחמד? האם תהיה לו סלידה מיוחדת מדתיים? יש פה הרבה עניין של מזל. רק שבמקרה הזה, נראה היה שהמזל שלי אזל.

לא הייתי צריך שום "אינטואיציה נשית" כדי לקלוט את השליליוּת שהבחור הזה שידר אליי.

הפעם הראשונה בה פגשתי את דויד*, הבוס החדש שלי, הייתה במסעדה בעיר בה התגורר. הוא לא היה איש שיחה מבריק במיוחד. גיליתי שהוא נשוי עם שני ילדים, ושרק לאחרונה קוּדם לעמדה ניהולית. תבינו, לא הייתי צריך שום "אינטואיציה נשית" כדי לקלוט את השליליוּת שהבחור הזה שידר אליי. מסיבה כלשהי, דויד פשוט לא סבל אותי מהרגע הראשון.

בתום הפגישה הייתי משוכנע בכך שהאינטואיציה הראשונית שלי לגבי דויד הייתה מדויקת: האיש הזה פשוט לא מחבב אותי והוא החל להוכיח זאת מיד בכך שעשה כל שביכולתו כדי לאמלל את חיי בעבודה. בכל שיחה שניהלנו, הוא ניסה לפתות אותי להיכנס עמו לוויכוחים.

מעולם לא בלעתי את הפיתיון. במקום זאת, התמקדתי בלהיות העובד המושלם. עשיתי כל מה שהוא רצה. הסכמתי עם דעתו גם כשחשבתי שהרעיונות שלו לא הכי מתוחכמים, בניסוח עדין. אפילו החמאתי לו בכל הזדמנות אפשרית על שיטת הניהול שלו.

אבל כלום לא עבד. הייתה לו רק "ביקורת בונה" עליי, לגבי כל דבר שעשיתי. אפילו כשמדדים אובייקטיביים, כמו נתוני המכירות, שיקפו את הצלחתי, הוא לא מיהר להודות בהם בפניי או בפני כל אדם אחר ותמיד הייתה לו הערה שלילית לגבי כל הצלחה שלי. ככל שהייתי נחמד יותר ועבדתי קשה יותר, כך הוא הפך להיות לפחות מפרגן והתאמץ יותר לגרום לי להיראות רע.

התחלתי לדאוג לכך, שמקום העבודה שלי נתון בסכנה. נראה שרק בכדי להחמיר את המצב אף יותר, המכירות שלי בתחילת השנה היו נמוכות מהמצופה - הן היו 84% מסך המכירות הצפויות לאחר 3 חודשים! זה גרם לי לפחד. מאוד. גרוע מכך - החרדה החלה לחלחל לחיי האישיים.

ההימור הגדול

באותה תקופה, חבר טוב שלי ביקש ממני לקפוץ למשרדו, כדי שנוכל לדבר. "על מה אתה רוצה לדבר?" שאלתי.

"על הצמיחה הרוחנית שלך", השיב.

"הצמיחה הרוחנית שלי?", תהיתי. "מי רוצה לדבר על הצמיחה הרוחנית שלו?"

כשנפגשנו, בילינו את מחצית השעה הראשונה בשיחה על הבעיה שלי בעבודה ואז, החבר שלי שינה את הנושא. "יש לי רק שתי שאלות אליך", אמר. "לאיזה בית כנסת אתה הולך ומה אתה עושה בעניין לימוד תורה?"

הייתי המום. "למה אתה מתכוון?" שאלתי בחוסר אמון. "אני הולך לאותו בית כנסת כמוך!"

"זה מעניין", המשיך החבר, "בגלל שאני נמצא שם בשש בבוקר למניין ואני לא רואה אותך שם. אחר כך אני לומד תורה בשעה 7:30, כשמתחיל המניין השני - וגם שם אני לא רואה אותך. ראיתי אותך רק כמה פעמים בימי שישי בערב ובשבת בבוקר. אני גם לא רואה אותך בבוקר בשיעורי תלמוד או תנ"ך".

הייתי נבוך מעט, אבל רק בגלל ההתנהגות שלי. החבר שלי צדק. מאז שנולדו לי ולאשתי ילדים, השתמשתי בתירוץ של "כשהילדים קטנים ההורים לא ישנים" והפכתי מבחור שמגיע למניין 7 ימים בשבוע ולומד תורה בכל יום, לבחור שמתפלל בבית ולומד קצת תורה כשמזדמן לו.

הפכתי מבחור שמגיע למניין 7 ימים בשבוע ולומד תורה בכל יום, לבחור שמתפלל בבית ולומד קצת תורה כשמזדמן לו.

לאחר מכן, החבר שלי שיתף אותי בחוויותיו לגבי השפעת התפילה ולימוד התורה על העסק שלו. הוא אמר, שכשהוא התחייב בפני עצמו על שלושה דברים - להתפלל כל יום במניין, ללמוד תורה מדי יום ולסייע לאחיו היהודים - ההצלחה שלו בעבודה הרקיעה שחקים.

"נו באמת," אמרתי. "אנחנו מדברים על נתוני מכירות אובייקטיביים ועל בוס מזופת שלא מתכוון לעזוב בקרוב! אלה לא דברים שאלוקים מתעסק בהם בדרך כלל!"

חברי הביט בי המום. "אתה מתכוון ברצינות שאלוקים, שהוציא אותנו ממצרים וב-67 עזר לנו לנצח במלחמה תוך שישה ימים, לא יכול להשפיע על נתוני המכירות שלך ולשנות את המצב עם הבוס שלך? חוץ מזה, אולי אם היית עושה קצת יותר משלושת הדברים האלה, לא היית מגיע למצב הזה מלכתחילה. אני חושב שאלוקים מנסה להסב את תשומת הלב שלך".

החבר שלי הציע לי לנסות להתחייב על שלושה חודשים בהם אגיע מדי יום למניין של 6:00 ולשני שיעורי התורה שאחריו. הסכמתי, כיוון שלא היה לי שום דבר אחר לעשות בשעה 6:00 בבוקר חוץ מ... לישון.

בחודש הראשון בו התפללתי עם המניין ולמדתי כל בוקר, התפללתי מעומק הלב שנתוני המכירות שלי ישתפרו ושהבוס שלי ירד ממני. התרכזתי בכנות בשיחה מעומק הלב עם אלוקים.

אחת, שתיים - בינגו!

כשראיתי את נתוני המכירות שלי בחודש הראשון של קיום ההתחייבות שלי, הייתי המום. המכירות שלי זינקו ל- 125% מעל המכירות הצפויות באותו חודש! בחודש הבא - 113% מסך המכירות הצפויות ובחודש שלאחר מכן - 104%. הביצועים שלי נכון לאותה תקופה עלו ב- 102% על המכירות הצפויות! באותם שלושה חודשים, הייתי היחיד שחל אצלו הגידול הרב ביותר במכירות בכל החוף המערבי!

בכל פעם שראיתי את נתוני המכירות - עברה בי צמרמורת על גבי צמרמורת.

אבל רגע - זה עוד לא הכל. בחודש השלישי של קיום ההתחייבות שלי, קיבלתי הודעה שנבחרתי להיות חלק מצוות מכירות חדש ויוקרתי - עם בוס חדש! סוף סוף נפטרתי מדויד!

מה שאני כן יודע הוא, שאלוקים תמיד מדבר אתנו ומנווט אותנו לכיוון בו נאפשר לעצמנו לחיות את חיינו על הצד הטוב ביותר.

נו, אז האם זו הייתה הדגמה של "מערכת המיקוח האלוקית " בפעולה? אינני יודע. אבל מה שאני כן יודע הוא, שאלוקים תמיד מדבר אתנו ומנווט אותנו לכיוון בו נאפשר לעצמנו לחיות את חיינו על הצד הטוב ביותר. עלינו לחפש מסרים מאלוקים ויותר מכך, עלינו לפעול בהתאם לאותם מסרים. אני גם יודע, שכשאתם עושים מה שאתם אמורים לעשות בעיני אלוקים, הוא כבר ידאג לכל השאר.

אולם הדבר הטוב ביותר שיצא לי מכל עסק הביש הזה, הוא השגרה היומית החדשה שלי, בה אני פותח את היום בתפילה משותפת ובלימוד תורה. אני מרגיש כל כך טוב, כל כך ממוקד, לאחר שאני מתפלל במניין והולך לשלושה שיעורי תורה ביום - וכל זאת, עוד לפני 9:00 בבוקר!

*שם בדוי.