אנשים רודפים בכל כוחם אחר חוכמה שתוביל אותם לעמדת שליטה, או שתעזור להם להשיג יותר כסף; אבל, כשמדובר בלימוד אודות החיים עצמם, הם נוטים להפנות עורף ומתעלמים ממנה לחלוטין.

ובכל זאת, אם נשאל מישהו: "מה אתה מעדיף להיות, עשיר אומלל או עני מאושר?" - כמעט בטוח שנקבל את התשובה: "איזו שאלה, ודאי שעני מאושר!" מדוע? משום שמי שיש שכל בקדקודו מבין, שמלכתחילה אנו רוצים כסף, על מנת להגיע לאושר!

אם כך, מדוע כל כך הרבה אנשים מקדישים את רוב חייהם לצבירת הון ועושר, למרות הפגיעה בחיי הזוגיות, בבריאות, בעקרונות המוסר ועוד קורבנות רבים של אושר, המועלים על מזבח העושר?

נמקד את תשומת לבנו בפיצול האישיות המוזר הזה. התנהגות סותרת שכזאת, מוכרחה לנבוע, מכשל בתרגום האידיאל למציאות המעשית, או במלים אחרות -"חוסר שפיות". אם מצאת רעיון הגיוני, שמבטיח לך יעילות רבה יותר בחיים - ואתה לא מיישם אותו - זה פשוט טירוף.

חז"ל אומרים: "אין אדם חוטא [טועה] אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". רק אדם שהופך לשוטה באופן זמני, יכול לפעול בצורה כזאת. אנשים מבזבזים זמן במריבות עם ילדיהם ומדשדשים בביצת הדיכאון והאומללות. מה זה אם לא טירוף... שיגעון...?

הלומד על מנת לעשות היא הדרך הארבעים ושבע לחוכמה. כל העבודה בחיים, היא ליישם את מה שאנחנו יודעים. זה ההבדל בין "פילוסופיה" לבין "חוכמה". אתה יכול ללמוד את הרעיונות הנפלאים ביותר בעולם, ולהסתובב כמו טווס מבוקר עד ערב. אבל אם אתה לא מיישם את מה שלמדת, אין מה להגיד, אתה קצת "מסובב"...

כוח ההרגל

בני אדם הם יצורים של שיגרה. אנו נהנים מהנוחיות והביטחון שברוטינה היומיומית. אבל, המלה הֶרְגֵּל מקבלת לעתים קרובות שם רע, משום שהיא מסמלת עשייה שגרתית ללא הבנה או רגש.

מובן שזה נפלא כאשר התלהבות היא הכוח המניע של האדם. אבל לפעמים, אין ברירה, אלא לעבוד בדיוק בדרך ההפוכה: ההרגל מוביל אותנו לעשות דברים גם כש"לא בא לנו", ואפילו מבלי להבין, למה חשוב לעשות אותם (כל זאת בתקווה, שגם הקשר הרגשי יגיע בסופו של דבר).

לדוגמא - אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לצחצח את השיניים מגיל צעיר - כהרגל; אנחנו מקנים להם הליכות ונימוסים - "תעביר לי את המלח בבקשה, תודה רבה, סליחה..." - כהרגל. אנו עושים זאת, הרבה לפני שהם מסוגלים בכלל להבין את הסיבה. זאת מכיוון, שאנו מאמינים שכאשר הם יגדלו, הם יבינו בעצמם את החשיבות של נימוסים טובים ושיניים נקיות!

המצוות אינן סדרה של מעשים חסרי תוכן, או עבודות יזומות שמטרתן להקשות על החיים.

כוח ההרגל הוא אחד מיסודות היהדות. המצוות אינן סדרה של מעשים חסרי תוכן, או עבודות יזומות שמטרתן להקשות על החיים. להיפך, הן מאפשרות לנו להגשים את שאיפותינו. לדוגמא: הדלקת נרות שבת משרה חמימות, נינוחות ושלווה בבית, בדיוק כפי שקביעת מזוזה על משקוף הדלת, ממקדת אותנו ברעיונות הנשגבים הכתובים בתוכה.

ארבעים ושמונה הדרכים אומרות: השתמש בהרגל לרווחתך האישית. בחר בדבר חוכמה כלשהו שלמדת, ותרגם אותו למעשה. לדוגמא, עשה לעצמך מנהג יומי, לציין חמש הנאות שהיו לך בעשרים וארבע השעות האחרונות. התמקד בהן, מנה אותן, חוש בהן.

אתה רוצה להיות אדם מתחשב יותר? בינתיים, עד שתהיה מסוגל לחשוב כאדם מתחשב, לכל הפחות התנהג כמו אחד כזה.

כשאתה מתחיל בהרגל כלשהו, אל תדאג אם אתה לא כל כך נהנה ממנו. פשוט עשה זאת. מאוחר יותר, תגלה כמה השפעות מדהימות. המנהג הקבוע יהפוך אותך לרגיש יותר ולמחונך יותר. זה ישנה אותך ממש.

זוחלים כלפי מעלה

יישום של כל רעיון חשוב אינו מתבצע בין לילה. עלינו ליצור לשם כך "כוח תנופה" - הצלחות קטנות מובילות להצלחות גדולות.

נערוך רשימה של חמישה רעיונות שהיינו רוצים לשלב בחיינו. מידי יום נתמקד באחד מהם, נגדיר אותו ונתכנן כיצד ליישם אותו. מפתיע לגלות, עד כמה יכולה צמיחתו האישית של האדם להיות שיטתית. יום אחד - שינוי אחד.

נפתח בצעד קטן ופראקטי, למשל נענה לטלפון בקול עליז.

נתחיל בצעדים קטנים ונתקדם. ניקח למשל את הרעיון של "ואהבת לרעך כמוך". אספקט אחד של הרעיון, הוא להיות יותר ידידותי כלפי אחרים. נפתח בצעד קטן ופראקטי, למשל נענה לטלפון בקול עליז, במקום לנבוח לתוכו "הלו" צונן. הצעד הבא יכול להיות, כמה מעשי חסד קטנים, שלא ביקשו מאיתנו לעשות - כמו להציע להכין קפה להורים או לחבר לעבודה. ומשם נבנה השינוי...

דחוף את עצמך הלאה וקדימה. שאל את עצמך מידי לילה "מה למדתי היום?" ואז ממש זאת על אחד מהפריטים ברשימה שלך. אפילו המאמץ הקטן ביותר, יאיץ את כוח התנופה שלך. גם בהשקעה זעירה אפשר להמשיך ולזחול כלפי מעלה.

גם את זה צריך ללמוד

אין דבר שיעזור לרעיונות שלך לקרום עור וגידים, יותר מאשר לימוד מעמיק. ככל שנבין יותר, כך תהיה לנו יותר מוטיבציה ליישם רעיונות אלו בחיים.

בכל נושא של חוכמה צריך להגדיר בבירור:

1. מה למדתי?

2. מה משמעות הדבר?

3. מדוע זה חשוב לחיים שלי?

4. אילו השלכות יש לרעיון?

5. כיצד אני יכול לתרגם את הדברים למציאות המעשית?

עקרון זה פועל כל הזמן - גם כשמשוחחים עם מישהו, ואפילו כשעסוקים בקריאת המאמר הזה. מה עלינו לעשות? להסביר לעצמנו את הרעיונות הכלולים כאן - ולעבוד בשיטה עקבית, על מנת לשלבם בחיים. נזכור: ארבעים ושמונה הדרכים הן הרבה יותר מתרגילי חשיבה אינטלקטואליים!

בכך שנשאל - "מה אני עושה? כיצד עלי לעשות זאת? ומה אני מתכוון לעשות בקשר לכך?" - נמנע מעצמנו הרבה שגיאות. ברגע שאנו נצמדים למציאות - אל החשיבה, אל המודעות, אל הנשמה, אל ההגדרות, אל עשיית הנכון - רוח השטות נעלמת. היא פשוט מתנדפת.

קשה לעצור פעולה באמצע ולשאול: "הי, רגע, מה אני עושה?" לכן צריך לתרגל את הצעדים האלה, ולהתרגל לשאול אותם לפני התחלת כל פעולה.

הימנעות מטעויות

על מנת להגביר את עוצמת החיים, נשים לב למה שקורה סביבנו ונלמד מכך. כמו שאומרים: "טיפש לומד מהניסיון, חכם לומד מניסיונם של אחרים..."

לדוגמא, נחשוב על שכיחות הגירושין בחברה המודרנית. כל בני זוג שנישאים, משוכנעים שהם מאוהבים. אבל קרוב למחציתם יתגרשו לאחר תקופת זמן. מה קורה כאן?

ללמוד, זה לא מספיק! - כך גורסת החוכמה היהודית.

נבדוק את הגורמים, ונלמד כיצד להקטין את סיכויי הגירושין בחיינו האישיים. ואז, נחליט ליישם את מסקנותינו באופן מעשי. משום שאם לא נתאמץ ללבות את אש האהבה, נגלה מהר מאוד (כמו רבים וטובים לפנינו) שהיא דעכה...

ללמוד, זה לא מספיק! - כך גורסת החוכמה היהודית. בכל פעם שלומדים משהו חכם, צריך גם לעשות עם זה משהו. תרגם את החוכמה לפעילות הדרגתית. מושגים כמו אהבה ואושר הם נחמדים מאוד - כל כך נחמדים, שלעיתים קרובות אנחנו לא קולטים כמה עבודה דרושה, על מנת להגיע אליהם!

ידע אמיתי חודר לעצמות. מי שאינו מגשים את הרעיון במעשים - לא "מבין" אותו באמת.

ללמוד מטעויות

אבל מה קורה כשאנחנו כן טועים?

אם ניסית לשווק קרח לאסקימוסים ונכשלת, אל תסחב על עצמך רגשות אשמה ונחיתות כמו: "אני אפס, אני אידיוט, בחיים אני לא אדע לעשות משהו כמו שצריך...". רחמים עצמיים הם דבר מיותר. אדם מלא ברגשות אשמה יחזור על הטעויות שוב, ושוב, ושוב... רגשות האשמה הן הדרך של הגוף "להרגיע" את הנשמה, כאילו שעשינו משהו עם הטעות - "אני אפס, אני לא שווה כלום... אתה רואה, אני לא מתעלם מהדברים...!"

כיצד אתה מתקן טעות? הצטער עליה. אמור בפשטות - "טעיתי. זה היה טיפשי."

במקום זה, אומרת היהדות, כיצד אתה מתקן את הטעות? הצטער עליה. אמור בפשטות - "טעיתי. זה היה טיפשי." חשוב ביותר לחזור למצב השמחה והיצירה הטבעיים שלך. איבדת את הכדור ותקעו לך גול? בסדר, זה קורה. עכשיו תקן את הדבר ועשה הכול על מנת להכניס להם גול בחזרה!

מובן שאסור להתכחש לעובדה שטעית. בדוק - מה גרם לך לטעות? הפנה את האנרגיה שלך לתיקון הטעות. למד ממנה, וקבל על עצמך לעולם לא לחזור עליה שנית. זהו. החיים טובים. ועכשיו, המשך הלאה.

עשה זאת היום

ישנם המון דברים שהבטחנו לעצמנו ... אבל מעולם לא הגענו לביצועם. לעיתים קרובות אנו מרמים את עצמנו - אנו חושבים שהחלטנו משהו, כשבעצם לא הייתה שום החלטה! קמת מאוחר? זה משום שלא היית מספיק רציני. אילו היית צריך להספיק לטיסת חלומותיך, אילו היית צריך להגיע לראיון חשוב, אילו עסקת ענק הייתה ממתינה לך במשרד - אין ספק שהיית קם בזמן!

ניישם את הרעיון הזה כבר עכשיו, על המטרות הגדולות יותר של החיים.

העלה את הרעיונות הטובים על הכתב, לפני שהם יאבדו ממך לנצח.

חז"ל אומרים: "ואם לא עכשיו, אימתי?" דע, שאם לא תתחיל כבר היום, יש סיכוי גדול שלעולם לא תעשה זאת. אפילו אם ברגע זה אין לך זמן, לכל הפחות העלה את הרעיונות הטובים על הכתב, לפני שהם יאבדו ממך לנצח. הכנס אותם ליומן שלך. זה יכריח אותך לראות אותם מידי פעם, לבדוק את סדרי העדיפויות שלך - וכך תהיה לך הזדמנות נוספת להתחיל ולפעול.

כלי נוסף הוא לשאול את עצמך: מה הייתי רוצה ללמד אחרים? איך ניתן לממש את הרעיון? אלו הם החיים עצמם. נסח את הדברים, למד אותם לאחרים - ואז יישם אותם בעצמך.

הכול תלוי בך

קח על עצמך את האחריות. כמו שאומרים חכמי המשנה: "אם אין אני לי, מי לי?"

דברים מסוימים שאתה יודע, רודפים אחריך. האם אתה רוצה אושר, חיים טובים, צמיחה, משמעת עצמית, לחיות במציאות? הרעיונות מהדהדים לך במוח. אל תוותר. אם אתה באמת מאמין במשהו, עשה זאת!

הדברים תלויים בך לחלוטין. החלט לשלוט בחייך. "אני יכול לעשות את זה. אני מאמין בכך. ואני אעשה זאת!" אף אחד לא יוכל לחדור למוח שלך ולחיות במקומך. אף אחד לא "יצמיח" אותך. אין מי שיוכל לעצור אותך, ואין מי שיוכל לעזור לך. זוהי אחריותה הבלעדית של הנשמה שלך. אמנם, בסופו של דבר, הפוסק האחרון יהיה האלוקים, אולם זהו תחומו הבלעדי - אנחנו מבחינתנו חייבים להשתדל.

המפתח בחיים הוא להחליט להעביר את הידע שלך לפסים מעשיים. או שתיתן לחיים לסחוף אותך ללא שליטה, או שתתפוס את ההגה ותתחיל לחיות על פי האידיאלים ההגיוניים שלך.

החלט לעשות זאת כבר עכשיו!

הלומד על מנת לעשות - הדרך הארבעים ושבע לחוכמה

• כל העניין בחוכמה, הוא ליישם אותה ולהפוך את החיים לטובים יותר.

• אל תדחה למחר, שינוי שיכול להיעשות כבר היום.

• הדיבור בחינם. מעשים דורשים החלטות אמיתיות.

• אל תניח שאם למדת משהו, גם תשתמש בו.

• ההחלטה לצמוח מבוססת על הבחירה החופשית, הכוח היסודי שהופך אותנו לבני אדם.

• כל המושגים בתורה הם הוראות לחיים. למד כיצד להשתמש בהם.

• אם הגעת להחלטה עמוקה להשתנות - הדבר ישפיע בצורה חיובית על כל חייך.

מאמר 47 מתוך 50 בסדרת 48 דרכים לחכמה << למאמר הקודם 48 הדרכים לחכמה: דרך 46 – "הלומד על מנת ללמד", הלימוד הטוב ביותר למאמר הבא >> 48 הדרכים לחכמה: דרך 48 – "המחכים את רבו", עזור למורה שלך להתקדם