אין זה מקרי, שאנשי המכירות הם פיקחים ומפולפלים. כל קונה מביא איתו מלאי חדש של שאלות - ההופכות את איש המכירות לפיקח יותר מפעם לפעם.

גם מורים הם 'אנשי מכירות' - הם מנסים לשווק רעיונות. מעוניין לקנות?

כשאתה לומד משהו חדש, בדוק: האם הדברים נשמעים הגיוניים? האם הרעיון אמיתי או לא? חפש את החורים במארג.

כשאנו שואלים שאלות מאתגרות, שמאלצות את המורה למקד יותר את עמדתו ולהבהיר אותה, אנחנו בעצם מחדדים את חשיבתו. כפי שאומר אחד מגדולי חכמינו ז"ל: "מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם" - עיקר החוכמה שרכשתי, הגיע אלי דווקא בזכות תלמידי.

המחכים את רבו, הוא זה שהופך את המורה שלו לחכם יותר. בעוד שהדרך העשירית מלמדת אותנו על הצורך לבחור במורה המתאים, מלמדת אותנו הדרך הארבעים ושמונה, שבחירת המורה, היא רק הצעד הראשון - על מנת להשיג את הלימוד האיכותי ביותר מן המורים שלנו, עלינו לחדד ולהחכים אותם...

בדוק בטרם תבלע

חכמי התלמוד היו נוהגים לשרבב מידי פעם טעויות מהותיות אל תוך השיעורים שמסרו, כדי לשמור על ערנותם של תלמידיהם. הרב היה שואל את תלמידיו: אתם מבינים? האם זה נשמע לכם הגיוני? ואוי ואבוי לתלמיד שאמר "כן!"

בכל פעם בה אנו מציבים קושיה בפני הורה או מורה, עלינו לעשות זאת בכבוד.

הרב עשה זאת בשביל לבדוק, האם התלמידים שלו "חושבים" באמת, או סתם "בולעים" כל מה שאומרים להם. מורה טוב רוצה שהתלמידים שלו יהיו מבקרים חריפים... מי צריך חדר מלא ברובוטים, תוכים או מכשירי הקלטה?

מובן שבכל פעם בה אנו מציבים קושיה בפני הורה או מורה, עלינו לעשות זאת בכבוד. צריך לעדן את הביקורת בביטויים כגון: "סליחה, אבל אני לא מבין את הדרך בה הגעת למסקנה הזאת. לפי מה שהבנתי מדבריך, נראה לי שיש כאן טעות."

אבל אל תחשוש לשאול. אם המורה שלך אומר את האמת, הוא ישמח בתלמידים ערניים וביקורתיים.

תן סיכוי

היבט נוסף של "המחכים את רבו", הוא להפוך את המורה לחכם בעינינו - להוקיר אותו כאדם חכם. בשביל שנוכל לקבל וללמוד מהמורה, אנו חייבים לכבד את דבריו ולהתייחס אליהם ברצינות. אחרת, זה לא יעבוד. צריך להכיר בעובדה שיש לו מה לומר. יש הוכחות ליכולת שלו. ואנו צריכים לתת בו אמון בהתאם.

לעולם לא נבטל בזלזול את דבריו של המורה ונקרא להם 'מגוחכים'. נתייחס לנקודת המבט שלו גם אם תהיה לנו הרגשה ש"זה בלתי אפשרי, יש כאן טעות, אני יודע טוב יותר...". לא נבטל הכול במחי יד. ניתן לו הזדמנות נוספת להסביר את דבריו, ואז נחשוב שוב.

אבל, מתעוררת השאלה, ומה אם המורה טועה באמת?! אם זו המסקנה אליה נגיע בסופו של דבר, אז זה הזמן לדבר. אבל רק לאחר בדיקה וניתוח מדוקדקים של דבריו. אין טעם להתנגד סתם כך: "משהו לא נשמע לי טוב". קודם כל נברר מהי בדיוק הנקודה שמטרידה אותנו. אילו נתונים יש לנו, שסותרים את אותה נקודה.

המורה שלך אומר שאפשר להגדיר את המלה "אהבה". האם יש בעיה בלהגדיר אהבה?

לדוגמא: המורה שלך אומר שאפשר להגדיר את המלה "אהבה". האם יש בעיה בלהגדיר אהבה? אולי אתה לא אוהב לכבול מלה כזאת להגדרה? או אולי אתה פשוט לא מאמין שאפשר להגדיר רגשות?

לאחר שבררת מה הנקודה שמציקה לך, תוכל להמשיך הלאה ולהציג את השאלה: "איך אתה יכול להגדיר רגשות?" (התשובה היא, שאנחנו לא מגדירים את הרגש, אלא את הגורם שמעורר רגש זה).

לא כל כך חשוב אם בסופו של דבר תסיימו את הויכוח בהסכמה, עצם פעולת הבדיקה של דברי המורה, תביא בעקבותיה צמיחה ניכרת.

שורש ההתנגדות

אחת מאבני הנגף הגדולות ביותר בדרך לרכישת החוכמה, היא הקשבה אמיתית לזולת, בו בזמן שאנו בעצם קשורים רגשית לעמדתנו.

נבחן את עצמנו. מתי אנחנו רוצים להתרחק מדעותיהם של אחרים. יתכן שהתחושה נובעת מהרצון שלנו להגנה עצמית (משום שאנחנו לא לגמרי בטוחים בעצמנו); או אולי יש כאן פשוט עצלות לחשוב; או פחד מההשלכות של הדברים; או סתם דעות קדומות שמושרשות עמוק בליבנו...?

בחן מה מפריע לך באופן אישי. אתר את הנקודה, ושים אותה על השולחן. זהה איפה בדיוק הרעיון לא מתאים לדעה הקדומה שלך, במה זה עומד להתנגש עם הבנתך הקודמת ובמה זה יפריע לנטייה הטבעית שלך או לרצונך האישי.

מתי הכי חשוב להקשיב לנקודת המבט של המורה? כשאנחנו לא מסכימים אתו!

לא משנה מאיזה רקע הגענו, לכל אדם יש "פרה קדושה". אם אתה סיני - הקומוניזם יהיה קדוש בעיניך. אם אתה אמריקאי, יהיה זה הקפיטליזם. ואם אתה קיבוצניק, יהיה זה הסוציאליזם.

מתי הכי חשוב להקשיב לנקודת המבט של המורה? כשאנחנו לא מסכימים איתו! דווקא הדבר אותו אנו דוחים, אליו אנו נצרכים ביותר. אם אתה מוצא את עצמך מנפנף או מבטל את דבריו של המורה כלאחר יד, אז סביר להניח שהוא "דרך לך על יבלת". זה המקום בו מצוי הפתח לצמיחה אישית. זה המקום בו צריך להשקיע את מלוא תשומת הלב.

מדהים לגלות את כוחה המוזר של הסכיזופרניה הפנימית שלנו - אנו קוראים לדבר "מגוחך", אף על פי שמתעורר בנו חשד עמוק, שהדברים דווקא נשמעים הגיוניים.

שכבות על גבי שכבות

חשוב וחשוב בשנית על דבריו של המורה. זה עובד מצוין כשאתה לא מבין לגמרי מה הוא אומר, או כשאתה לא מסכים איתו. אבל גם כשאתה כן מסכים, אל תטעה להאמין שקלטת את המסר במלואו.

ככל שנעמיק, נגלה כמה שכבות עוד ממתינות להיחשף!

אפילו כשמשהו נראה לנו מוזר, ננסה להביט בו באור שונה. פעמים רבות להפתעתנו, נגלה אספקטים חדשים שפסחנו עליהם קודם לכן. זמן רב יכול לעבור עד שנצליח להבין רעיון בשלמותו. ובעצם, ע"פ דברי חז"ל, מדובר בארבעים שנה!

החוכמה היא דבר עמוק. אנו עלולים לחשוב שהבנו מייד, אבל ככל שיחלוף הזמן, נצבור ניסיון חיים רב יותר, ונתחיל לחשוף את הרבדים הטמונים מתחת למלים. ישנם אלפי אספקטים שונים שלא חשבנו עליהם. לכן עלינו להמשיך ולחפור. וככל שנעמיק, נגלה כמה שכבות עוד ממתינות להיחשף!

הצד השני של המטבע

נרחיב את הבנתנו לגבי כל רעיון שהוא, בכך שנתבונן בו מבעד למשקפיו של השני. ננסה להיכנס לנעליים שלו ולשדר על אותו גל. נבדוק מאין הוא בא, וגם במקרים בהם אנו משוכנעים לחלוטין שהצדק עמנו, לא נבטל את דבריו ונמשיך הלאה, אלא נלמד לשחק את עורך הדין של הצד השני.

הכרח את עצמך למצוא 10 סיבות שיצדיקו את נקודת המבט של השני. אפילו אם הוא שוגה, ברור שעדיין קיימות סיבות, הגורמות לו להאמין במה שהוא מאמין.

הדמיה היא שיטה נהדרת לגישור פערים, במיוחד אם הלוחמים מתוחים ומוטרדים מבחינה רגשית.

השתמש בטכניקה הזאת בכל פעם בה אתה נכנס לויכוח. הדמיה היא שיטה נהדרת לגישור פערים, במיוחד אם הלוחמים מתוחים ומוטרדים מבחינה רגשית. אתה יכול לומר: "תראה, אני באמת רוצה להבין מה שאתה אומר. אז הנה 10 סיבות שמצאתי, שיכולות להצדיק את דבריך. אכפת לך לנסות ולמצוא 10 סיבות להצדיק אותי?"

אף ויכוח לא יוכל לשרוד בנסיבות כאלה.

מה הדבר הכי גרוע שעלול לצאת מכל זה? שלמרות הכל לא תגיעו להסכמה, אבל לכל הפחות תבינו אחד את השני. או, אולי דבר גרוע יותר - תגלו שהשני צדק ותקבלו את דעתו!

לטפל בעניינים החשובים

נשליך את הטכניקה של "להסתכל דרך המשקפיים של השני", לכל העניינים החשובים בחיים. לדוגמא: אם למשל אדם מחליט להתחתן עם אישה שאינה יהודיה, לפני שהוא עושה זאת, עליו למצוא 10 סיבות, מדוע עליו דווקא להישאר נאמן ליהדותו. אל תפטור את היהדות בהתבסס על ניסיונך מה"בר מצווה". העם היהודי תרם את הבסיס המוסרי לציוויליזציה המערבית המודרנית, ושגשג על אף כל הנסיבות. זוהי ירושה ששווה בדיקה.

בדומה, לפני שאתה מסלק את האלוקים מחייך, תן 10 סיבות מדוע חשוב שתהיה לנו מערכת יחסים עם הקב"ה. האלוקים הוא זה שברא אותנו, הוא זה שמלמד אותנו. תן לו סיכוי.

האם ישנם דברים שאתה לא מבין בחיים? סבל? חוסר צדק? מובן, שאל את השאלות! אבל נסה לראות זאת מנקודת המבט של הא-ל. זה לא הגיוני לנטור לו טינה. האם ישנן הוכחות לקיומו? בדוק וברר.

הדרך הארבעים ושמונה לחוכמה - המחכים את רבו

• כשאחד מלמד, שניים לומדים.

• בכדי להבין היטב את השיעור, עליך לשאול שאלות.

• גם אם אינך מבין רעיון, שקול היטב את מעלותיו.

• תן אמון במורה - הוא לא יאמר סתם דברי שטות.

• דע שאינך מושלם, ואולי דווקא הפעם אתה טועה...

• רעיונות מציקים, הם ההזדמנות הטובה ביותר לצמוח.

• החוכמה עמוקה. צריך זמן וסבלנות לרכוש אותה.

• על פי התודעה היהודית, הלימוד הוא עסק לכל החיים.

• ככל שהתלמיד חכם יותר, כך יחכים גם המורה.

מאמר 48 מתוך 50 בסדרת 48 דרכים לחכמה << למאמר הקודם 48 הדרכים לחכמה: דרך 47 – "הלומד על מנת לעשות" – לגרש את רוח השטות למאמר הבא >> 48 הדרכים לחכמה: דרך 49 – "המכוון את שמועתו", ארגון המחשבה