לאחר ששומעים סיפור טוב, בדיחה או רעיון, רוצים לחזור עליהם בפני אחרים. אבל לעתים קרובות אנו נוטים להציג את הדברים, כאילו הם המצאתנו האישית.

המשמעות המילולית של האומר דבר בשם אומרו, היא להעביר דברים ששמענו, בצירוף המקור ממנו קיבלנו אותם. בכל פעם בה אנו מצטטים מישהו, נקפיד תמיד להזכיר את שמו. ובמלים אחרות, 'לא נגנוב ממנו את הקרדיט'.

התלמוד, ספר החוכמה הקלאסי, מאריך מאד בייחוסו של כל רעיון - "זה וזה אמר בשמו של זה וזה, שאמר את הדברים בשם זה וזה."

אז, בפעם הבאה בה אתה מוכן לספר הברקה עסיסית, אל תשכח להוסיף מאיפה היא הגיעה אליך.

מתנת החוכמה

על מנת להעריך נכון דבר כלשהו, אנו צריכים לאמוד את שוויו. זו הסיבה, שכשמישהו נותן לנו מתנה חומרית, בדרך כלל לא קשה לנו להכיר לו תודה.

48 הדרכים אומרות: הכר תודה גם על המתנות הרוחניות. חוכמה היא ללא ספק חשובה הרבה יותר מכסף, וסוד האושר יקר יותר מיהלומים!

כתרגיל, ערוך רשימה של רעיונות שהנך נוהג להסתמך עליהם, יחד עם שם המקור ממנו שמעת אותם. חשוב על אנשים שהעניקו לך חוכמת חיים. האם חבר עזר לך לבחור כיוון נכון? אחיך הציל אותך מלעשות כמה דברים מטופשים? מעסיק נתן לך עצה מקצועית טובה?

הכר תודה על כל מתנה שקבלת. אילו סבלת מבעיות ראייה, ומישהו היה מצליח לגרום לך לראות טוב, זה היה נהדר, החיים היו נראים אחרת. אמור לעצמך: "מישהו עזר לי לפקוח את העיניים. עכשיו אני רואה משהו חשוב מאוד, שלא שמתי אליו לב קודם לכן." אמור זאת בקול רם. עצם שמיעת הדברים תגרום לך להרגיש הערכה כנה.

התייחס ל"תודה רבה" כאל תשלום תמורת רעיון טוב.

כעת, תן לנותן לדעת כמה אתה מעריך את מתנתו. התייחס ל"תודה רבה" כאל תשלום תמורת רעיון טוב. תן את התשלום בשמחה, אל תשנא לתת אותו. ההנאה שתגרום לאדם האחר, היא לא יותר מגמול זעום תמורת מתנה נהדרת כזו!

נקודת פתיחה טובה היא ההורים שלך. ערוך רשימה של כל המתנות שהם נתנו לך, הן מבחינה חומרית והן מבחינה מוסרית - חוש הצדק שלך, משמעת, שאיפה לאמת, טוב לב כלפי הזולת... - למד להעריך מה רב ערכה של כל אחת ממתנות אלה. נו, מה קיבלת מההורים שלך? גלה זאת.

לאחר מכן כתוב מכתב אל ההורים, והודה להם על כל המתנות הרוחניות. אולי זה נשמע קצת מוזר, אבל יש בכך עוצמה מדהימה. האם אתה מבין איזו נחת אדירה תגרום להם? ובנוסף, איזו הנאה תהיה לך מכך?!

הכרת תודה למקור

כשאתה מכיר תודה למקור, אתה לא מפסיד, אתה מרוויח. לעולם לא נוכל להעריך דבר חוכמה, מבט פנימי אל תוך החיים, אם לא נשתוקק להכיר תודה על המתנה שקיבלנו. כל מתנה, שאנו מתעלמים ממנה, מאבדת בעינינו מערכה. לכן, כשמדובר במתנה רוחנית, לא ניישם אותה ברצינות כל עוד לא נכיר תודה לנותן - משום שבעינינו היא לא שווה הרבה.

יותר מזה, אם נהיה ערים, באופן מודע, למקום שממנו מגיעה החוכמה שלנו, אז יהיו הרבה יותר סיכויים שנחזור לשם, כדי לקבל עוד...

ננסה לכוון גם את האחרים אל המקור. כשמישהו אחר נהנה, זה לא גורע מההנאה שלנו. בעצם, ככל שיש מסביב יותר אנשים שמחים, כך קל יותר לשמוח.

ככל שתהיה יותר חוכמה בסביבה, החיים יהפכו לטובים יותר עבור כולנו.

תמרורי אזהרה

מדוע קשה לאנשים להכיר תודה לזולתם, על היותם מקור לרעיון?

אנשים שואפים לעצמאות ונאבקים להגיע למעמד של אנשים מיוחדים. נראה להם כאילו תחושת חוב כלפי אחרים, תפחית מיוקרתם. אנו לא אוהבים לחשוב, שלא היינו מספיק חכמים כדי "להבין את זה בעצמנו".

מצד האמת, אדם עצמאי, הוא דווקא זה שמשלם את חובותיו.

מה זה אומר לנו? בכל פעם בה אנו מרגישים, שבא לנו לזכות בהערכה אישית, על עבודה של מישהו אחר, פעמוני האזעקה צריכים לצלצל. אנו עומדים לפני תמרור אזהרה. אמנם, ייתכן שהצגת הרעיון 'כאילו שהוא שלנו', תגרום לנו להיראות טוב בעיני האחרים, אבל באמת, זה סתם תחליף זול להתקדמות אישית.

אם אתה רוצה לזכות בהערכה על רעיון טוב, חשוב עליו בעצמך!

אם אתה רוצה לזכות בהערכה על רעיון טוב, חשוב עליו בעצמך!

מעבר לכך, אם אחרים יגלו את "הגנבה" הזאת, אנו עלולים לאבד כל הערכה שיש לנו בעיניהם. ואפילו אם אף אחד אחר לא יגלה זאת, הדבר הראשון שייפגע, הוא הכבוד העצמי שלנו. וזו סחורה שיהיה לנו קשה מאוד לרכוש מחדש.

תן קרדיט איפה שצריך. אנשים יעריכו אותך על כך, ואתה תרגיש טוב עם עצמך - אפילו טוב יותר ממה שתרגיש אם תיקח את הקרדיט לעצמך!

מאיפה הגיעו הרעיונות שלי

ישנה דינאמיקה עדינה יותר שפועלת כאן. לפעמים, אנו אוספים לעצמנו רעיונות שנפוצים בחברה, ומציגים אותם לכולם, כאילו הם רעיונות שאליהם הגענו בעצמנו.

נערוך רשימה של חוות דעת על נושאים שונים כמו: בחירה חופשית, אמת מוחלטת, אבולוציה, הפלות וכדומה, וננסה לגלות מהו המקור לכל אחת מהן. האם אלה רעיונות אישיים שלנו? אם לא, מהיכן הגיעו? אולי מתוך כתבה בעיתון, או אולי חבר השפיע עלינו? איך הגענו למסקנה הזאת?

לא נרמה את עצמנו. צריך להבין, שלאחר שאנו 'מספחים' אלינו כל מיני רעיונות מבלי לבדוק, והופכים אותם כביכול ל"שלנו", האגו שלנו נכנס לפעולה. כעת, בכל דיון על אחד מנושאים אלה, במקום לשקול ולבדוק את הדברים בצורה אובייקטיבית, ננסה (שלא במודע) להגן על המסקנות "שלנו". והסכנה שטמונה בכך ברורה, כי עמוק בפנים, אנחנו לא בטוחים עדיין אם אנחנו באמת מאמינים בכך או לא.

בדרך זו אתה חופשי לבדוק את הרעיון בצורה אובייקטיבית, מבלי להיות נעול בעמדה שלך.

לדוגמא, יתכן שאתה מאמין ש"אין אמת מוחלטת." נסה לנסח את המשפט בצורה כזאת: "אנשים אומרים שאין אמת מוחלטת". בדרך זו אתה חופשי לבדוק את הרעיון בצורה אובייקטיבית, מבלי להיות נעול בעמדה שלך.

כעת, נתקדם עם השאלה עמוק יותר: מדוע מלכתחילה בחרתי להזדהות עם רעיונות אלה ולא עם אחרים?

בפעם הבאה בה נשמע שיחה על נושא שנוי במחלוקת, נתאפק מלקבל רעיון רק בשביל להרגיש ש"יש לנו דעה ברורה בסוגיות החיים". נימנע מלהגיע להחלטה עד שנבדוק את העובדות. אחרת, זוהי רק העמדת פנים, הצגה, ולא חיים אמיתיים.

ובסופו של דבר, האם תוכל להיות בטוח במסקנות האמיתיות שלך? כן! 48 הדרכים אומרות: למד להכיר את הכוחות הפועלים בדרך לבהירות, בדוק "איך אתה יודע שאתה יודע" - שאתה חי, שהשמש זורחת ביום ושחתול הוא לא כלב - ואז תוכל להרגיש בַּוודאות, כשהיא תגיע.

הכרת תודה לעם היהודי

ערוך רשימה של אוצרות תרבות - מונותיאיזם, שוויון מול החוק, חינוך כללי, כבוד הפרט, ערך החיים... הפלא ופלא, כל הערכים הבסיסיים האלה של החברה התרבותית, מקורם ביהדות.

לפני שניתנה התורה, אנשים היו בונים את חייהם על פי מושגים סובייקטיביים של טוב ורע. ואז, בהר סיני, ההיסטוריה האנושית עברה תמורה נמרצת. אנשים הבינו שקיים א-ל אחד, שיש לו ציפיות מוסריות מאיתנו. האדם לא יכול לחיות כמו שבא לו; ישנה סמכות גבוהה יותר שעליו לקחת בחשבון.

האם אתה יודע מהו המקור של "ואהבת לרעך כמוך"?

למרות העובדה, שהיהודים מעולם לא היוו יותר מאחוז זעום של אוכלוסיית העולם, הפכו רעיונות אלה לבסיסה המוסרי של החברה המודרנית. לדוגמא: האם אתה יודע מהו המקור של "ואהבת לרעך כמוך"?

זה מגיע מתוך התורה - ויקרא י"ט, י"ח.

שלא לגנוב, לרצוח או לחמוד - מן התורה. צער בעלי חיים - מן התורה. שלא לרמות ולצער אחרים - מן התורה. כיבוד הורים - מן התורה...!

העם היהודי הוא פירמה ידועה, בעלת ותק של 3,500 שנים. אנחנו איננו אבק החולף עם הרוח. העולם משתמש במוצרים שלנו תחת שמות מותג שונים, ומקבל זאת כמובן מאליו. חשוב, מה חייבת האנושות לעם היהודי...

אם אתה חי עם חוכמה יהודית, דע זאת, צטט זאת בשמה, ותן לה את הקרדיט.

הכרת תודה לאלוקים

מעבר לכל, תן קרדיט לאלוקים. הוא נתן לנו את המוח להבין ולהעריך חוכמה. מורים אחרים העשירו אותנו, אבל המורה האמיתי הוא האלוקים. הוא הטביע בתוכנו את האינטואיציה לגלות כל מה שיש לדעת על החיים.

האלוקים שוטף אותנו במתנות כל הזמן. מזון, חמצן, עיניים, שיניים, החיים עצמם... הוא בנה אותנו עם אנטנה לקליטת חוכמה. שום דבר לא אפשרי בלי אלוקים.

הבעיה היא, שאנחנו לא רוצים להיות אסירי תודה כלפיו, ולכן אנחנו מתעלמים מן המתנות שקיבלנו. אנו מסרבים להאמין שהוא אוהב אותנו.

אפשר להמשיל זאת לבן, שאינו רוצה להכיר טובה על הקדילק החדשה שקנו לו. הוא יאמר שזה לא הצבע שהוא אוהב, שיש לה דפקט בפח ושהיא זוללת דלק. הוא ימצא בה חסרונות, משום שהוא לא רוצה להודות, שהוא חייב משהו להוריו.

משמעות הדברים היא לוותר על האשליה, שאתה לבדך אחראי להישגיך.

על מנת להתחבר לאלוקים, אתה מוכרח ללמוד להעריך את כל הטוב שהוא עשה למענך. משמעות הדברים היא לוותר על האשליה, שאתה לבדך אחראי להישגיך. הכול מתנה מן האלוקים. בדיוק כפי שכל משיכת מכחול של פיקאסו נושאת בחובה את חותמו, כל דבר בעולם הזה נושא את חותמו של הא-ל. ותפקידנו ללמוד להעריך זאת.

אם תשתדל להעריך את המתנות שהאלוקים העניק לך, תזכה במודעות עזה מאוד לנוכחות האלוקית. תרגיש שכל דבר שאתה עושה מלווה בתחושת האהבה שלו ובהנחייתו. אתה תהיה המום מהתחושה, שהיא מעל ומעבר לכל הנאה אפשרית אחרת.

זו הסיבה, שבגללה הכרת התודה, הדרך ה-50 אל החוכמה, היא הצעד שמאחד את כל הדרכים הקודמות. אז התחל לאהוב את האלוקים. הכר תודה על מתנותיו האדירות והרבות!

האומר דבר בשם אומרו - הדרך האחרונה אל החוכמה.

• ערוך רשימה של דברים שאתה מצטט. בדוק מהיכן הם הגיעו אליך, ותן את הקרדיט.

• אם אתה מפחית מערכו של מקור החוכמה שלך, אתה מפחית מערכה של החוכמה.

• כלים לחיים הם יקרים יותר מכל מכונית, מערכת סטריאו, או טיול מסביב לעולם. הודה בכך.

• כאשר תחושת הכרת התודה לאחרים קורסת, החברה נהרסת כולה.

• הפוך את המטבע: אם זה היה רעיון שלך, האם לא היית רוצה לזכות בהערכה?

מאמר 50 מתוך 50 בסדרת 48 דרכים לחכמה << למאמר הקודם 48 הדרכים לחכמה: דרך 49 – "המכוון את שמועתו", ארגון המחשבה