יעוד הוא השאיפה שמפיקה מכם את המיטב. כך למשל, ייעודו של איש עסקים הוא להיות עשיר. סחר במניות או השקעה בנדל"ן הם אמצעי להשגת מטרה זו. ביהדות קיימת נוסחה דומה לזו - יעודה של היהדות, הוא לטפח את הקשר המופלא והמקסימלי עם ה'.

הדרך ללמוד על קיומו של ה' והדרך ללמוד מהי השיטה הנכונה והראויה ביותר לחיות את חיינו, היא באמצעות המצוות. קיומן של רוב המצוות, מתבטא על-ידי ביצוע פעולות מסוימות כגון: נתינת צדקה למשל, או אכילת מצות בפסח.

"מצוות היעוד" הן שש המצוות התמידיות. יותר משהן דורשות ביצוע פעולה מסוימת, הן דורשות הכרה רעיונית ומהוות מצב קיומי - חיים עם מציאות ה'.

אלו הן שש המצוות התמידיות:

• דעו כי ה' קיים.

• אל תאמינו באלים אחרים.

• ה' הוא אחד.

• אהבו את ה'.

• יראו את ה'.

• אל תלכו שולל אחר מראה עיניים ומשאת הלב.

כל רגע של תודעה, מהווה הזדמנות להגשמת מצוות-מטרות אלה. אף מצווה אחרת איננה מספקת הזדמנות שכזו לקיומה, ולכן המצוות התמידיות עדיפות ונעלות על כל השאר. כל שאר המצוות נועדו למעשה, לחיזוק ולהדגשת מטרות אלה.

הכרה שכלית בה'

הדיבר הראשון בעשרת הדיברות מכריז: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ', 2). זוהי המצווה שמשמעה: "דעו כי ה' קיים".

קשה להבין את ההיגיון שעומד מאחורי דיבר זה. מי שמקיים את עשרת הדיברות, בין כה וכה מאמין בקיומו של ה'. אם כך, מה הצורך בדיבר זה ולמי בדיוק הוא מיועד?

התשובה היא: אל לנו להאמין בה' מתוך אמונה עיוורת. חובה עלינו לחקור בדבר, למצוא הוכחות, לקבל מידע, ללמוד, לנתח ולחתור לאמת. זהו עיקרון חשוב ביהדות: עליכם לדעת - לא רק להאמין.

"וידעת היום והשיבות אל ללבך כי ה' הוא האלוקים" (דברים ד', 39, תפילת "עלינו").

אך העניין אינו מסתיים כאן. אין די בידיעה שכלית שה' אחראי לכול.

אך העניין אינו מסתיים כאן. אין די בידיעה שכלית שה' אחראי לכול. עליכם "לדעת זאת בלבבכם". ידע רגשי זה הוא עמוק הרבה יותר, משום שהוא משפיע בפועל על הדרך בה חי האדם את חייו.

הלוליין בקרקס מוכן ללכת על קצות אצבעותיו, על גבי חבל התלוי בין שמים וארץ, משום שהוא בטוח, שקיימת רשת בטחון הפרושה מתחתיו. באותה מידה, ילד מוכן לקפוץ מגדר גבוהה, אל זרועותיו של אביו - הוא סמוך ובטוח שאביו יתפוס אותו.

כל תכלית קיומנו היא לחזק את תודעת ה' בקרבנו. איך תדעו אם אתם אכן מודעים לקיומו? באמצעות אֵמון. אם אתם מאמינים, אתם מוכנים ללכת על החבל...

צעדי אמון בה'

רבנו בחיי, בספרו "חובות הלבבות", העוסק בצמיחה אישית, מדבר על ארבעה צעדים עיקריים בדרך לבנית אמון בה'.

הצעד הראשון הוא ההבנה שה' אוהב אתכם אהבה שאינה תלויה בדבר. הדבר הקרוב ביותר לכך בעולמנו הוא אהבת הורה לילדו. הקב"ה הוא אבינו שבשמיים. אהבתו כלפינו חורגת מעל ומעבר לכל האהבה הקיימת בעולם. לחיות בתודעת ה' משמעה לחיות בידיעה זו.

עמוק בתוכנו אנו יודעים שה' אוהב אותנו. כל מי שנמצא בצרה מתפלל לה'. הדבר נכון גם לגבי אנשים שהתעלמו ממנו כל חייהם. אמרה מפורסמת טוענת כי "אין אתיאיסטים בצוק העתים". אפילו אם התעלמתם מה' כל חייכם, בשעת צרה כל אחד, ויהא זה האתאיסט הגדול ביותר, צועק לשמים. וכשאתם זקוקים לאביכם - הוא נמצא שם.

צעד מספר שתיים - קו ישיר

משרד ההגנה האמריקאי משקיע מליוני דולרים בכל שנה, בשליחת אותות לכוכבים מרוחקים, בניסיון לגלות אם מתקיימים שם חיים. יתכן שיידרשו לאותות אלה אלפיים שנה כדי להגיע ליעדם, אך המדענים עדיין ממשיכים להאזין להם, 24 שעות ביממה. אם הם יקבלו תשובה אי פעם, ולו רק "שלום", העולם כולו יוכה בתדהמה.

האם התפללתם אי פעם למשהו וקיבלתם אותו? ארבעה מתוך חמישה אנשים יענו בחיוב לשאלה זו. בורא עולם מתקשר עמכם באופן אישי ופרטי. לא ייאמן!

רוב האנשים שתפילותיהם נענו, לא ידעו אפילו לאן לשלוח את האותות! הם פשוט אמרו: "אלוקים, עזור לנו..." חמישה מליארדי אנשים, גלקסיה שלמה של פלנטות וכוכבים, ואלוקים עונה לכל אדם ואדם!

כשאתם מקיימים את מצוות החיים באמונה, אתם יודעים שאינכם לבד. תשומת לבו של אלוקים ותודעתו נתונות לכל פרט ופרט, כל הזמן. הוא קולט את האותות כשהם נשלחים אליו, בדמות... בקשות.

צעד מספר שלוש - הכול נעשה בדברו

אם הוריכם נותנים לכם שקל, אתם למעשה מפחיתים מיכולתם הכלכלית, גם אם הם מולטי מליונרים. אך אם הקב"ה נותן לכם מיליארד דולר, אין הדבר מפחית מערכו. כל הכוח שבעולם מצוי בידיו. הוא יצר את היקום יש מאין. הוא יכול להפוך אתכם לגאונים, או לרפא את ילדכם. הוא יכול לעשות הכול.

חשבו כמה נסים היה צריך ה' לחולל כדי שתנשמו את נשימתכם הראשונה. העובר אינו משתמש בראותיו, והחמצן שהוא זקוק לו מגיע אליו דרך דמה של האם. כשילד נולד, עליו לנשום בכוחות עצמו, וכל המערכת הביולוגית שלו משתנה. שסתום הלב נסגר, הריאות מתנפחות, וכל זה צריך להתרחש בתיאום מושלם, בעת ובעונה אחת.

כל מה שה' עושה למענכם הוא מתנה. כל מה שתבקשו ממנו הוא כאין וכאפס לעומת מה שהוא כבר נתן לכם. אם תבקשו מליארד דולר, יהיה הדבר כאין וכאפס לעומת זוג העיניים שהוא כבר העניק לכם, בחינם.

ה' מקיים ומזין את היקום בכל רגע ורגע, כל יצור, כל גבעול של עשב. ה' גורם ללבכם לפעום, הוא מספק לכם מזון, הוא יצר את השמש בחומו ובאורו, אין דבר שיכול לעצור בעדו. הוריכם, מוריכם והמעסיקים שלכם הם שליחיו. כל מה שיש לכם הוא מתת א-ל.

ידיעה זו מעניקה לכם ביטחון ואמונה שה' ימשיך להעניק לכם כל מה שתצטרכו גם בעתיד.

צעד ארבע: כל טוב העולם

ה' לא זקוק למעשיכם. הוא לא צריך שתאכלו אוכל כשר, או שתשמרו שבת. ה' רוצה רק להעניק. כל מה שקיים בעולם, קיים לטובתנו.

כך שאם ה' לא מגשים את משאלתכם, עליכם לשאול את עצמכם מדוע. מדוע אלוקים לא נותן לי מאה מיליון דולר?

אולי זה לא טוב עבורכם? אולי זה יהפוך אתכם לגאוותנים, תאוותנים וראוותנים? או אולי זה יגרום לכם לשכור אחרים בכדי להשיג את המטרות שלכם - ובכך תפספסו את שכר מאמץ הנסיון?

ה' יודע מה טוב עבורכם. ביטחון בה' הוא ההבנה, שכאשר הוא אינו מעניק לכם את משאלתכם, הוא שולח לכם מסר. הוא מנסה להעיר אתכם, לגרום לכם לבחון מחדש את מטרותיכם. כך נוהגים גם הורים טובים בילדיהם. ילד רוצה חמש עוגיות: אתם נותנים לו אחת. אתם לוקחים אותו לרופא, שיתן לו זריקה. הילד בוכה: למה אתם עושים לי את זה? אבל אתם יודעים שהדבר לטובתו.

כל אימת שקורה משהו רע, עלינו לשאול את עצמנו - "מדוע?" עלינו להבין שה' יודע היטב מה הוא עושה. הוא מנסה לגדל אותנו. הוא יודע מה טוב עבורנו והוא רוצה שנהנה מכל טוב העולם.

לוותר כשקשה

"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו... ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו" [תלמוד בבלי, קידושין ל:]

כל חלק וחלק בקיומנו תלוי בה'. בין אם אנו עומדים, מרימים ידיים, נעזרים במוחנו, עושים מעשה טוב, או נאבקים ברצון לנהוג שלא כשורה, כל יכולותנו הן מתנה אלוקית. בלעדי ה' אנו חסרי אונים. מכאן משתמע, שכל יעד ניתן להשגה אם ה' נותן לנו את הכוח. אם כך, כיצד נכנס הביטוי "לא יכול" ללקסיקון שלנו?

התלמוד מספר לנו שמשה הוכיח את עם ישראל, לגבי הזדמנות שהוחמצה לקבלת יראת שמים: "במעמד הר סיני, שאל אתכם אלוקים: 'מי מבטיח לכם שתמיד תראו מפניי?' והיה עליכם לענות: 'אתה, בכבודך ובעצמך, הקב"ה'. הייתם צריכים לנצל את ההזדמנות ולבקש שאלוקים יחדיר בכם יראת שמיים!".

בני ישראל רצו לחוש שהם ורק הם אחראים ליראת השמיים שלהם, ולכן סירבו לבקש זאת. אילו היו מבינים, שכל דבר בעולם נוצר בעזרת אלוקים, הם היו מבקשים ממנו גם יראת שמיים. סיפור זה מציג, את כפיות הטובה וחוסר ההערכה שהפגינו בני ישראל, כלפי כל מה שאלוקים עשה עבורם עד אז.

אנו אומרים "אני לא יכול" כשאנו מעדיפים שלא להתאמץ ולעשות משהו מסובך.

הרצון להתעלם מחלקו של ה' במעשינו, ולחוש שאנו ורק אנו אחראים להם, הוא זה שגורם לאנשים לומר: "את זה אני יכול לעשות, ואת זה לא". אנו נמנעים מלהכיר בכך, שכל מה שאנו מקבלים הוא מתנה. אנחנו מעדיפים להרגיש שהכול נובע ממאבקנו להגיע לאותם הישגים, בכוחות עצמנו בלבד. כך שאנו אומרים "אני לא יכול" כשאנו מעדיפים שלא להתאמץ ולעשות משהו מסובך.

אילו היינו אסירי תודה באמת, אילו היינו מודים בכל בוקר לקב"ה על מאור עינינו, על גופנו ומוחנו, אז היינו מודים לקב"ה גם על התובנות שלנו, והיינו אומרים: "הקב"ה, אנא תן לי עוד!" אם נכיר בכך שכל הישגינו נובעים ממעשה ידי ה', נבין כי אין דבר בעולם שאיננו יכולים לעשות - אם ה' נותן לנו את הכוח.

האחריות לשנות את העולם

מה יכול אדם אחד לעשות? אדם אחד יכול להשיג הכול, כל מה שירצה, כיון שבין כה וכה, כל הדברים הם מתנת ה'. כעת ניתן להבין מדוע מחייבת התורה כל אחד ואחת מאיתנו לשנות את העולם.

ההלכה אומרת, כי מן הראוי שכל יהודי ירא שמיים יכאב ויצטער על חורבן הבית. מדוע עלינו לכאוב בשל ארוע שהתרחש לפני אלפיים שנה?

התלמוד אומר, שכל דור שבית המקדש לא נבנה בו, נחשב אחראי לחורבנו. במלים אחרות, אם איננו לוקחים אחריות, ואיננו שואפים להיטיב את דרכינו ולשנות את העולם, אנו אשמים בחורבן, לא פחות מאלה שמעשיהם גרמו לחורבן הבית עצמו.

מה אנו יכולים לעשות בענין זה? בתלמוד (מסכת יומא) נאמר, כי אם אדם אחד חוזר בתשובה בכוונה מלאה, העולם כולו ראוי לסליחה.

העם היהודי הוא יחידה אחת, ולכן מעשיו של אדם אחד יכולים לשנות את גורלו של העם כולו. לי, לו, לך - לאדם אחד ויחיד, יש את הכוח לשנות את גורל העולם כולו באמצעות תשובה! ומכיוון שיש לנו כוח - יש לנו גם אחריות.

אופיום להמונים?

מרקס טען שהדת היא אופיום להמונים, אך דבריו כוונו לדת, שלפיה אין להתנגד לרשע ויש להפנות את הלחי השניה.

היהדות, מצד שני, מלמדת אנשים לעמוד על שלהם ולקחת אחריות על העולם. אם יש אופיום להמונים, זוהי "תרבות המערב" המעודדת אדישות וישיבה בחיבוק ידיים. מה היה קורה לו שאלתם את הרומאים הצרים על היוונים: "היוונים גוועים ברעב, זה לא נורא בעיניכם?" הם היו עונים: "על מה אתם מדברים? אלו החדשות הטובות ביותר ששמענו השבוע! בואו נוציא את מכונת המלחמה!" אם תשאלו סטודנט ממוצע בקולג': "זה לא נורא שהאפריקאים גוועים ברעב? מה אתה מתכוון לעשות בנידון?" הוא יגיד: "מה אני יכול לעשות? מי אני בכלל? אני רק אדם אחד. אני לא יכול לעשות שום דבר בענין הזה".

היהדות טוענת, שאתם יכולים לעשות משהו בענין. אם אתם מאמינים שה' עושה הכול, אם אתם מבינים כמה הוא עשה עבורכם, אתם יודעים שהוא יכול לעזור. כל מה שעליכם לעשות הוא לקחת אחריות ולפעול למען המטרה. ה' כבר ידאג לשאר.

אנו מנסים, ה' מבצע

האם ראיתם אי פעם בניין ההולך ונבנה? הבנאים נעזרים במנופים כדי להרים שורת לבנים, ואז פועל אחד או שניים דוחפים את השורה למקומה הנכון. טיפש יראה אותם ויחשוב שהפועלים חזקים ורבי כוח. חכם מבין, שהמנוף הוא זה שזז.

התורה אומרת במפורש, כי באחרית הימים, ישוב העם היהודי לאלוקיו. התהליך כבר נמצא בעיצומו.

היהודים חזרו לארץ ישראל, עניין לא יאומן כשלעצמו. ניסים שלא יאומנו התרחשו פה: מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים, מלחמת המפרץ. חיינו רצופים נסים. המנוף זז.

אנשים אומרים לעתים: "הייתי רוצה לעלות לישראל, אבל אין לי כסף". מה הפיתרון? אני אומר להם: שימו כל שבוע דולר בחשבון בנק נפרד. הם מסתכלים עלי כאילו השתגעתי: "על מה אתה מדבר? זה 52 דולר בשנה. תוך עשר שנים יהיו לי 520 דולר. מה זה יעזור לי?" אני עונה להם, שאם הם מפקידים דולר אחד כל שבוע, הקב"ה רואה שהם רציניים בכוונותיהם, והוא כבר ידאג לכל השאר.

הדלי וההר

על פי המדרש נאמר הן לחכם והן לכסיל: "קחו תורה זו ולימדו אותה". הכסיל מתבונן בספר התורה ואומר: "זה כמו לנסות ולהעביר הר של חול לתוך הים. גם אם אעבוד יומם ולילה, לא אצליח לסיים את המלאכה". מה הוא עושה? ממלא דלי אחד בחול, ואז שוכב לישון.

החכם לעומתו, אומר, "משלמים לי לפי הדלי. אם אני מתאמץ, אני מקבל תמורה. אני לא יכול להעלות בדעתי שאצליח להעביר את ההר לים, אבל אם הקב"ה ביקש ממני, כדאי לי לכל הפחות לנסות ". הוא לוקח את דלי החול ושופך אותו לים, ועוד דלי, ועוד דלי, ועוד דלי...

"משוגע אחד, מה אתה עושה?" צועק הכסיל.

הוא דוחף את האבן והיא מתחילה לגלוש במורד, ולפתע כל ההר נסחף אל הים.

"תקשיב, משלמים לי" עונה החכם, וממשיך בעבודתו. הוא שופך דלי ועוד דלי אל הים, עד שהוא מגיע לאבן. הוא דוחף את האבן והיא מתחילה לגלוש במורד, ולפתע כל ההר נסחף אל הים.

זה מה שאנחנו עושים. דולר אחד בשבוע. ההר ייסחף אל הים.

ה' הוא אביכם, בורא העולם. הוא רוצה לתת לכם הכול. כשאתם מתאמצים, אתם מאפשרים לו לעשות זאת. אתם מקבלים את מתנותיו. ראו כמה עשה עבורכם עד כה. הוא רוצה לעשות יותר, הרבה יותר. תמשיכו להעביר דליים של חול אל הים, להפקיד דולר אחד בשבוע בבנק, ותקבלו את התמורה הרצויה.

ה' נתן לנו את היכולת

בתורה (דברים ל, 14) נאמר, כי הבנת התורה והשגתה קרובות אלינו מאוד ומצויות בהישג ידינו. הבעיה טמונה בכך שאיננו רוצים לנסות. אנחנו לא משקיעים בכך כל מאמץ.

אילו הייתם שומעים על יוזמה עסקית שהיתה מניבה לכם מליונים, האם לא הייתם משקיעים כל שביכולתם כדי שתצליח? אילו הייתי נותן לכם מיליון דולר כדי שתזכרו עמוד אחד מספר הטלפונים בעל פה עד השבוע הבא, האם הייתם יכולים לעשות זאת?

עליכם להבין, כי התמורה שאתם מקבלים עבור מצווה אחת בלבד, שווה הרבה יותר מכל מה שתוכלו להרוויח בעולם הזה. אל תראו בה סבל, ראו בה הזדמנות. יש לכם הזדמנות לגדול, ואין דבר טוב יותר שתוכלו לעשות עם מה שיש לכם.

במדרש מסופר על אליהו הנביא, שפגש פעם אחת בדייג. "האם אתה לומד תורה?" שאל אותו אליהו. "לא", ענה הדייג, "אני סתם אדם פשוט. לא ניחנתי בחוכמה או ביכולות חשיבה".

"אמור נא לי", שאל אותו אליהו, "איך אתה מכין את רשת הדייגים שלך?" "טוב", ענה הדייג, "זה די מסובך. ראשית עליי לבחור את החבל המתאים, ואז עליי לארוג את הרשת בדוגמה המתאימה, כך שתהיה גם גמישה וגם חזקה".

"ואיך אתה תופס את הדגים?" חקר אליהו. "אה", אמר האיש, "גם זה לא פשוט בכלל. יש כאן הרבה גורמים: עונת השנה, שעת היום, סוג הדג, עומק המים וחומם, ומהירות הזרמים".

"כשתגיע לשמיים", אמר לו אליהו, "אתה אומר שתטען, שלא למדת תורה משום שאתה אדם פשוט, שלא ניחן בחוכמה וביכולות חשיבה. אתה באמת חושב שה' נתן לך שכל כדי להיות דייג, אבל לא כדי ללמוד תורה?"

הדייג הבין שאליהו צדק. הוא חש שעולמו חרב עליו, והחל לבכות בכי מר.

הדייג הבין שאליהו צדק. הוא חש שעולמו חרב עליו, והחל לבכות בכי מר.

אמר לו אליהו: "אל תתעצב. אגלה לך סוד קטן. כולם משתמשים בתירוץ הזה, כך או אחרת. כולנו חושבים שכאשר נגיע למעלה ונגיד: 'הקב"ה, רציתי לשנות את העולם, רציתי ללמוד תורה, רציתי לאהוב את האנושות. אבל אתה לא נתת לי מספיק חוכמה, כוח, או תכונות אופי'. אבל אז יפנה אלינו הקב"ה ויאמר: 'מעשיך סותרים את דבריך. כשרצית משהו מאוד - לעשות כסף, לבנות בית, מצאת את הפיתרון לכך. הפכת למומחה בענין זה. כנראה שהתורה לא היתה חשובה לך מספיק'".

זאת הבעיה שלנו. אנחנו לא לוקחים את התורה ברצינות. משמעות המצווה התמידית, "דעו כי ה' קיים", היא ששינוי העולם הוא באחריותנו. ומכיון שכוחו של ה' מניע אותנו, אין לנו פטור ממאמץ זה.

משאבים בלתי נדלים

"הרחב פיך ואמלאהו" (תהילים)

החפץ חיים (פולין, המאה ה-20) אומר: "כשאתם מבקשים לגייס כסף, עליכם לבקש מכל אדם לפי מעמדו. אם אתם מדברים עם מוכר עיתונים, אל לכם לבקש ממנו 500 דולר, שכן הוא נאבק על קיומו. אבל אם תבקשו ממנו אגורה, תעליבו אותו. בקשו ממנו 50 דולר. הוא יתמקח, ואם הוא יתן לכם 20, הרווחתם".

"אם תבקשו מאיש עסקים מצליח 5 דולר, תעליבו אותו. אם תבקשו ממנו מיליון, הוא יגיד לכם שהשתגעתם. בקשו 5,000, הוא יתמקח, יתן לכם 500, סכום נאה ביותר.

כעת הגעתם למיליארדר (אם אכן הסכים להקדיש לכם מזמנו!) אם תבקשו ממנו 500 דולר, הרי שבזבזתם את זמנו. אתם מבקשים 5 מיליון דולר, אתם מתמקחים איתו, הוא נותן לכם 500 אלף, תרומה נאה ביותר.

כשאתם ניגשים לאלוקים, אל תעליבו אותו. הוא אביכם. הוא אוהב אתכם. הוא בורא העולם. מהם מיליארד דולר עבורו? אלוקים אומר: "הרחב פיך ואמלאהו".

אם תקראו את התפילות היהודיות בעיון, תראו שאנו מבקשים מה' הכול: מזון, קיום, בריאות, משפחה, חוכמה, שלום, רוחניות ומצוות. כך מתפללים יהודים - ה' רוצה לתת לנו הכול.

הכול לטובה

אם אתם אכן מבינים ויודעים שהקב"ה אוהב אתכם ושבכוחו לעשות הכול, כשמשהו משתבש אתם בוודאי רוצים לדעת מדוע. זאת משום שכל מה שה' עושה הוא לטובה. הוא לעולם אינו כועס. הוא לעולם אינו מעניש אתכם. הוא לעולם אינו נוקם. הכול נעשה לטובתנו. לעתים איננו מבינים זאת אלא בשלב מאוחר יותר...

התלמוד מספר על רבי עקיבא, שהיה תלמידו של רבי נחום איש גמזו. משמעות השם "גמזו" הוא קיצור המשפט "גם זו לטובה". פעם אחת נסע רבי עקיבא לעיר נידחת. היה לו תרנגול שיעיר אותו, חמור לרכב עליו, וכמה נרות לתאורה. עם רדת החשיכה, הגיע לכפר, בו היו כל האכסניות בתפוסה מלאה. לא היה לו מקום ללון, הוא יצא ליער והקים לו מחנה. בעודו לומד תורה, נשבה רוח וכיבתה את הנר והוא נותר בחשיכה. זמן קצר לאחר מכן, הגיע אריה וטרף את החמור שלו, ולאחריו בא חתול וטרף את התרנגול שלו.

וכך נותר לו רבי עקיבא לבדו ביער, והוא חסר כול! אך הוא אמר בלבו: "גם זו לטובה".

הוא עבר דרך הכפר, ושם נודע לו, לתדהמתו, שכנופיית שודדים הגיעה אליו בלילה

בבוקר קם רבי עקיבא והמשיך במסעו ברגל. הוא עבר דרך הכפר, ושם נודע לו, לתדהמתו, שכנופיית שודדים הגיעה אליו בלילה, שרפה את הכפר, רצחה את יושביו, ולקחה את כל רכושם.

"כעת אני רואה כיצד ה' מגן עליי. אילו הייתי משיג חדר באכסניה בכפר, הם היו לוקחים גם אותי. ולו היה החמור שלי נוער, לו היה התרנגול שלי קורא, לו היו נרותיי דולקים, הם היו מוצאים גם אותי. כל מה שה' עושה הוא עושה לטובה!".

ה' ברא את העולם והעניק לנו את התורה. מדוע הוא עשה זאת? זוהי מתנתו הנהדרת. הכירו לו תודה על כך. ואם אתם משקיעים מאמץ ומנסים להשיג את הבלתי אפשרי, ה' בהחלט יעזור לכם.