עוד יום אפרורי?

כותרת המאמר היא, לדעתי, מוצלחת במיוחד. בשלוש מילים עם סימן שאלה, היא מבטאת שאלה זועקת, כאובה, מוכרת לכולם; שאלה שהיא חדה כתער מלוטש.

מותר לי לשבח את השאלה הזו, כי לא אני הוא זה שניסח אותה. בעצם, היה זה תלמיד שהתעתד לשמוע שיעור מפי המורה שלו, ובאגב אורחא הפליט את ההגדרה המבריקה הזו; ''עוד יום אפרורי''?

מילא, אולי המורה היה משעמם [לא משנה כעת שהמורה היה - אני...]. אך זו באמת שאלה כללית יותר, הנוגעת במבט על כל החיים כולם.

ואכן, ישנו גם ציטוט נודע מאחד הסופרים האמריקאיים המפורסמים, ושמוHenry David Thoreau , וכך הוא הגדיר:

רוב הציבור חי את חייו מתוך דממת יאוש...
[the mass of men lead lives of quiet desperation]

לפיכך, ראויה היא הבעיה להיות נידונה בדיון רציני ובכובד ראש.

קשה להציע פתרון מוחץ לשאלה כה מצויה וכה סבוכה, מה גם שאני עצמי נתקע לא מעט באותה תופעה [כמו כולם...]. אבל עם כל זה, ננסה, מה כבר יקרה? מקסימום, אם לא מוצא חן בעיני הקורא, הוא יוכל לסיים באמירת: 'עוד מאמר אפרורי'...

כפי שהיתה הצעת הבעיה באופן כה קצר וישיר, נציע גם פתרון קצר ולענין, ונסכם אותו במילה אחת:

אתגר.

כל זמן שיש לו לאדם אתגר, קיים כיוון אליו הוא חותר, מגמה שאותה הוא מרגיש מחוייבות לבצע, אין לו זמן להשתעמם. לוקסוס השעמום שייך רק לזה שאין לו מטרה או אתגר, לאדם שלא ברור לו מה הוא עושה ולמה.

'מטרה' - 'אתגר'

בשתי מילים אלו טמונה התשובה, וזהו כל הסיפור. נציע נא משל, מהעולם המוכר של דיאטות.

מרגיש/ה שמן/ה מדי? אין בעיה, עושים דיאטה. אוכלים פחות, מתעלמים מזעקות התשוקה העזה לאוכל המשודרות מן הבטן, מתגברים בחירוף נפש וחירוק שיניים על כח המשיכה [לא של כדור הארץ; של האוכל].

ובסוף מצליחים. מרזים, מורידים את כפלי השומן, ובהתאם גם יורד המשקל. אל השלב הזה מגיעים רבים וטובים, ולמרות כל הקושי להגיע לזה, מצליחים בכך מספר לא מבוטל של אנשים.

אך עכשיו מגיע השלב הקשה יותר, זה שרוב רובם נכשלים בו, והוא דוקא השלב הנראה במבט ראשון הקל ביותר. והיינו, היכולת לשמור על משקל נמוך יותר, להוריד את השומן לאורך זמן. דוקא כאן העבודה כבר יותר קלה מבחינה טכנית. אך הפן הרגשי מכביד.

נסביר.

בשלב הראשון היתה מטרה ברורה, שאיפה לקראת, יעד מוגדר. צרף לכך את הקומפלימנטים שהסביבה מחלקת (פששש... איך אתה נראה טוב... ) והרי סיוע רגשי אדיר.

בשלב שני, כבר אין השאיפה כה חזקה, המחמאות פחות חדות (פששש... , אתה נראה לא פחות גרוע משבוע שעבר...), והמלחמה היומיומית והמתמשכת בתיאבון הופכת לנטל שקשה לשאת אותו. בשלב זה נשברים, כי רק רצון של ברזל יצליח להחזיק מעמד בעול כבד זה.

מה שתומך באדם שרוצה בכל אופן להצליח, הם שני המושגים שתוארו לעיל: ''מטרה'', ''אתגר''. אם הם חזקים בלב, אם נחושים להצליח ולהחזיק מעמד למרות כל המאמץ הנדרש, אז אפשר לעשות גם דברים קשים מאד. כמו, לדוגמא, להשאר רזה.

עוד יום אפרורי? תלוי בך. אם יש לך אתגר חשוב ומרומם, וברור לך שזו המטרה שלך היום, ולקראתה אתה שואף; אם מחשבותיך עסוקות בדבר שאתה רוצה להשיג ולבצע, אז 'אפרוריות' תהיה הדבר האחרון שתחוש בלבך. אדרבה, הכל יהיה מלא תסיסה וחיות!

אם יום אפרורי לפניך, הרי זה משום שאין לך שום מטרה. או, לחלופין, כי המטרה עצמה היא אפרורית, משעממת, חסרת משמעות אמיתית.

מרגיש 'אפרוריות'? קח צעד אחד אחורה, ותבחן את הכיוון הכללי של החיים. האם אתה בדרך הנכונה? האם אתה צועד לקראת רוממות? האם אולי צריך יותר לחדד מה אתה רוצה, ולמה?

לפעמים, אולי, תגלה שצריך לעשות שינויים. אבל תאמין לי שזה כדאי. כי יום ועוד יום ועוד יום אפרורי, הם סך הכל חיים אפרוריים. ואם אולי לא בוכים על חלב שנשפך, אך על חיים אפרוריים אין מספיק דמעות.