|
לחוצפה ולאומץ יש מכנה משותף, למרות שהם נמצאים בשני קצוות הסולם. אומץ נחשב כמעלה, בשעה שחוצפה נחשבת בדרך כלל כתכונה שלילית.
דוגמה לצורה קיצונית של חוצפה, היא מישהו שרוצח את הוריו ואז טוען שעל בית המשפט לנהוג עמו במידת הרחמים, מכיוון שהוא יתום.
צורה נפוצה יותר של חוצפה היא ילד שמדבר בגסות להוריו, או תלמיד שמתחצף למורה ומדבר אליו בחוסר כבוד. חוצפה בדרך כלל מציינת שמישהו מדבר או עושה משהו בלתי הולם.
החכם יהודה בן תיימא אומר ב"פרקי אבות":
"הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים." (ה',24)
"הוא היה אומר, עז פנים לגיהנם, ובשת פנים לגן עדן." (ה', 25)
באמרה הראשונה אנו רואים שלהיות אמיץ או עז, זוהי מעלה. באמרה השנייה לעומת זאת, עז פנים הוא כינוי שלילי וחד משמעי, לאדם חצוף.
מהו אפוא הגורם להבדל זה בין שתי התכונות, שהופך אחת מהן לחיובית מאוד ואת השנייה לשלילית מאוד?
מצאו את ההבדלים
התכונה הראויה לשבח - אומץ לב - באה לידי ביטוי כשמישהו נוהג בגבורה, כדי למלא את רצון הבורא. היה זה אומץ מצדם של אותם גיבורים, שעמדו בחקירות האינקוויזיציה ודבקו בתורה, למרות שסיכנו את חייהם. היה זה אומץ מצדם של אלה שעשו כל שביכולתם בגטאות ובמחנות הריכוז בשואה, כדי לקיים כל מצווה אפשרית. היה זה אומץ מצדם של אלה שלמדו תורה בברית המועצות לשעבר, כאשר הדבר נאסר על פי החוק. היה זה אומץ מצדם של אלה ששמרו שבת בארצות הברית, במשך שנות השפל הגדול ובשנים שלאחר מכן, כאשר הדוחק היה רב והיה לחץ גדול לקבל כל עבודה פנויה בה נדרש לעבוד בשבת.
אנשים רבים מבטאים אומץ רב במצבים פחות דרמטיים, כשהם לומדים תורה למרות התנגדות הסובבים אותם.
רבי חיים מוולוז'ין, חכם גדול, תיאר הבדל נוסף בין שתי התכונות. לדבריו, אומץ אמיתי הוא פנימי ונמצא בתוך הלב. במצב כזה, האדם מדבר ונוהג באומץ, אך אינו "עושה עניין" מהתנהגותו ואינו מפנה את תשומת לבם של האחרים לעניין.
הביטוי "עז פנים" - המבטא את ההיבט השלילי של אומץ - פירושו "עזות על הפנים". כלומר, החוצפה ניכרת על פניו של האדם. זוהי אינה התכונה החיובית של אומץ לב הנובע מבפנים, אלא זו תכונה שלילית ומוחצנת.
התורה מציעה פתרון מעניין ולא צפוי לאדם הלוקה בחוצפה - במקום לנסות להפוך ענו ושקט, עליו למצוא דרכים חיוביות כדי לדבר ולהתנהג באומץ.
כפי שמציין הגאון מוילנה (פרשנות למשלי, 22:6), ייתכן שלא נוכל לשנות את מזגנו, אולם נוכל לתעל אותו בכיוון הנכון. ככל שהייתה לנו בעבר חוצפה רבה יותר, כך נוכל לעשות יותר מעשים טובים בהווה. נוכל לעשות דברים שאחרים חוששים לעשות.
כיצד לומר את האמת?
כשהייתי ילד, לא חששתי מאיש - הייתה לי היכולת לומר כל מה שעלה על דעתי. בתחילה הייתי צעיר מכדי להבין שעליי להיות דיפלומטי יותר לגבי הדברים שאני אומר והאופן שבו אני אומר אותם. הוריי העירו לי שוב ושוב על כך שעליי להימנע מאמירת דברים שנשמעו כחוצפה בעיניהם. אולם, אני הייתי מתווכח, "למה זו חוצפה? זאת האמת".
לא הבנתי שגם כשאומרים את האמת, קיימות דרכים מקובלות ובלתי מקובלות לבטא זאת. המורים העירו לי שוב ושוב על חוצפתי, אך אני לא הייתי מסכים עמם. לא הבנתי מדוע אין הם מבינים שאני פשוט אומר את האמת.  | | "הכשרון שלך דומה לדינמיט. ניתן להשתמש בו כדי לבנות, וניתן להשתמש בו כדי להרוס." | | |
לבסוף היה לי מורה שהבין אותי והבין גם שאין לי כוונה רעה. "יש לך כשרון אדיר", הוא אמר לי. "אולם, יש לך גם אחריות להשתמש בו לטובה. עליך להיות מודע יותר לדרך בה הדברים שאתה אומר משפיעה על אנשים. תוכל לעשות מעשי נדיבות רבים מאוד, עם היכולת שלך לומר בכנות את מה שאתה מרגיש. תוכל לבקש מאנשים לתרום כסף לצדקה לארגונים חשובים. תוכל להציע לאנשים לתקן את דרכיהם ולעבוד על שיפור תכונותיהם. אולם, הכשרון שלך דומה לדינמיט. ניתן להשתמש בו כדי לבנות, וניתן להשתמש בו כדי להרוס. ככל שחומר הנפץ חזק יותר, כך צריך להיזהר אתו יותר".
מורה זה נתן לי מספר שיעורים פרטיים, כדי לעזור לי להבדיל בין דרכים חיוביות ושליליות לומר דברים. היו אלה השיעורים החשובים ביותר שקבלתי אי פעם. אני אסיר תודה למורה זה, שלא הסתפק בכך שאמר לי שיש לי חוצפה, אלא הראה לי גם כיצד לנצל אותה כראוי.
מובא ברשות מתוך "Courage" מאת הרב זליג פליסקין.
פורסם בתאריך:
25/7/2004
| 
