קראו לה פאן איינג, והיא הייתה מורה סינית.

היה זה יום בהיר כאשר צעיר על אופניים חטף מאיתה בפראות את התיק, בו היו 4,900 יואן, כרטיס אשראי, מסמכים אישיים וטלפון סלולארי, ודהר הלאה במורד ברחוב.

אם מישהו חוטף לאדם ממוצע את התיק באמצע הרחוב, הוא בדרך כלל זוכה למנת קללות גדושה שתהדהד אחריו לאורך מנוסתו, ולצוות חיפוש משטרתי. בתחילה גם פאן איינג חשבה לפנות למשטרה, אבל אחר כך החליטה לפתור את הבעיה בכוחות עצמה.

היא הרימה טלפון אל המכשיר הסלולארי שלה, מתוך תקווה שהגנב יענה. הוא לא ענה. היא ניסתה שנית, אך שוב לא היתה תגובה.

ואז, עלה בליבה רעיון. היא החליטה לשלוח לו הודעת טקסט. היא כתבה לו:

"אני פאן איינג, מורה בחטיבת ביניים. בוודאי עוברים עליך זמנים קשים. אם כך, לא אאשים אותך."

אך עדיין לא זכתה למענה.

"תשמור אצלך את הכסף אם אתה זקוק לו, אבל בבקשה תחזיר את שאר החפצים שלי. אתה עדיין צעיר, לתקן את שגיאותיך זה הדבר הכי חשוב."

כתבה בהודעה אחרת, אך הגנב הצעיר לא הגיב.

פאן איינג לא התייאשה ושלחה לגנב 21 הודעות מלאות הבנה, חמלה ובקשה, בתקווה שיענה להן, אך לא היה נראה שזה קורה.

באותו השבוע, פתחה באחד הבקרים את דלת ביתה ונתקלה בתיק האבוד, ממתין רק לה. היא פתחה אותו, לא נלקח ממנו מאומה.

בתוך התיק היה פתק:

"פאן היקרה, אני מצטער. טעיתי. בבקשה סלחי לי", כתב שם הגנב, "את כל כך סובלנית, למרות שגנבתי ממך. בכוונתי לתקן את התנהגותי ולהפוך לאדם ישר".

את הסיפור הנ"ל קראתי כסיפור חדשותי שהתכוון להביא אייטם נחמד לקוראים.

אני רגילה שהסיפורים מהסוג הזה, מומצאים על פי רוב, מגיעים אלי למייל, בדרך כלל כמצגות פאוור-פוינט עם שלל אפקטים (ואני מאמינה שמאד מהר יהיה גם מי שיהפוך את הסיפור הזה למצגת...), אבל הפעם - בלי מצגת, בלי דרמתיות מעושה, רק מלל כנה, שהצליח לחדור ישר פנימה.

אני אוהבת אנשים כמוה, כמו פאן איינג, מפני שהם מצליחים להחזיר לנו, ציניקנים שכמותנו, את האמון במין האנושי, בבני אדם כבני אדם, בעלי לב, רגש, נפש מרגישה וערכים.

אנו סבורה שההישג הגדול ביותר שלה מכל האירוע הנ"ל הוא לא העובדה שהיא הצליחה להחזיר לעצמה את התיק עם הכסף והחפצים, אלא דווקא הלימוד הזה שהיא הצליחה ללמד אותנו, שכמעט אין אדם שהינו רע מטבעו, אלא רק הנסיבות גרמו לו לנהוג אחרת מצו מצפונו, ולהראות לנו שמתחת למעטה השריון ולחספוס הגס, מצוי לב מרגיש שבסך הכל ממתין שמישהו יבין אותו ויאמין שהוא יכול להיות טוב.

שיר מתנגן אצלי ברקע, ממערכת הסטריאו שבקצה החדר.

יוסף קרדונר, חסיד ברסלב, שר עם גיטרה את מילותיו של ר' נחמן, שפתאום קיבלו כל כך הרבה משמעות בעיני:

"דע, כי צריך לדון את כל האדם לכף זכות.
ואפילו מי שהוא רשע גמור -
צריך לחפש ולמצוא בו, איזה מעט טוב,
שבאותו המעט אינו רשע.
ועל ידי שמוצא בו איזה מעט טוב, ודן אותו לכף זכות -
על ידי זה מעלה אותו לכף זכות,
ויכול להשיבו בתשובה שלמה."