ילד ישב בחצר ביתו,
על ערסל, מביט לשמיים.
לפתע ניגש אליו אביו,
"על מה אתה חושב?", שאל אותו.
"אני תוהה מה אהיה כשאהיה גדול",
ענה לו, וארשת פניו רצינית עד מאד.

"אתה מתכוון, באיזה מקצוע תעבוד", קבע.
"הו לא, מקצוע כבר בחרתי לי מזמן"

"אז למה אתה מתכוון?"
"אני מתכוון, איזה אדם אהיה, ואיך יהיו חיי"

"אני יודע זאת"
"???"
"בוא אחרי לחדר"

הם נכנסו לחדר, על הרצפה היה פרוס שטיח משחק,
עם כל מיני מסלולי כבישים.
האב לקח מכונית צעצוע קטנה, "זה אתה",
והניח אותה על השטיח, "ואלו הם החיים שלך".

כלל ראשון - אתה חייב תמיד לדעת שההגה בידיים שלך.

"אני רוצה לנהוג!", הכריז הילד.
"יפה, כלל ראשון - אתה חייב תמיד לדעת שההגה בידיים שלך,
לא של אף אחד אחר, לצערי, אפילו לא שלי".
הילד, המלא תחושת חשיבות, החל להסיע את המכונית.

"אתה מתחיל לנסוע בקו ישר, ככה זה כשאתה קטן".
הילד הגיע לצומת, והרים עיניים שואלות אל אביו.
"בצמתים כאלה עוד תיתקל הרבה בהמשך החיים,
הם מעידים כי התחלת להתבגר, ויש בידך היכולת לבחור.
והכלל שני - אתה מחליט להיכן לפנות.
אני יכול לייעץ לך, אבל לא להחליט במקומך!"

"אני ממשיך ישר.."
"קדימה"
"רגע, לא הבנתי", התעורר הילד, "לבחור בין מה למה, אבא?"
"בין הטוב לרע, בין האסור למותר, בין היפה למכוער"

"וכאן?"
"כאן זה לא חשוב, כי כאן לבחירה אין משמעות,
אבל עוד יהיו פעמים שלבחירה תהיה משמעות עמוקה מאד,
והבחירה שלך- תעצב את מי שאתה. לעיתים, תבחר בטוב, לעיתים- ברע,
ולעיתים - החיים יתנו לך אפשרות להתעלם ולהמשיך לנסוע הלאה,
כמו שעשית עכשיו. זה, מה שנקרא, בריחה מהתמודדות.

לא תמיד תהיה לך האפשרות לברוח, לעיתים תהיה חייב להתמודד"
"אז למה נתת לי להמשיך ישר?"
"כי לעיתים זו גם אפשרות."

האב המשיך בהרצאתו,
"כלל שלישי- נקודת ההתחלה, הזינוק, היא הדבר היחיד שנקבע
בלי שתוכל לשלוט עליו, כל השאר בידך.
לא תמיד תוכל לבחור כיצד ייראו המאורעות בחייך,
אבל תמיד תוכל לבחור כיצד להגיב להם.

אתה לא בוחר את המפה, אבל אתה בוחר את המסלול.
כל בחירה תצטרף למסכת ההחלטות הארוכה שלך,
שייצרו, למעשה, את נתיב חייך, ואת האדם שתהיה."

"יש לי שאלה"
"שאל, בן"
"למה אמרת שכל השטיח זה החיים שלי, אם הם רק זה?",
והוא סימן את המסלול שעשה.

"החיים שלך הם באמת כל השטיח, רק שאלו", הצביע על החלקים הזנוחים,
"החיים שהחלטת לא לחיות".