|
אתמול נסעתי עם הבת שלי באוטובוס לירושלים. מאחר שזה לא קורה הרבה - יש לנו מכונית - היתה הנסיעה מעניינת במיוחד ומלאת גילויים ותחושות חדשות.
בתחנה השלישית עלה בחור שחבש כובע צמר לראשו והתיישב מאחורינו. כנראה שהוא עלה ממקום שבו היה בוץ, כי לאחר חצי דקה נשמעו צעקות מכיוונו של הנהג: מה עשית?! תראה איך לכלכת את כל האוטובוס, רק לפני שעה הפועל ניקה אותו!
הבחור סימן תנועה של חוסר אונים בידיו וזה רק חימם את הנהג עוד יותר וגרם לו לצעוק "מי יעשה פה 'ספונג'ה' עכשיו, אתה?"
זה היה פחות או יותר כל האירוע, שלא היה מסעיר במיוחד, והתכוננתי להמשיך ולחלום בעצלתיים את המשך הנסיעה. אבל מסתבר שלילדה שלי היו תוכניות אחרות. היא התעוררה לגמרי והתענינה מאוד באירוע שאני כבר הספקתי לשכוח.
איפה הלכלוך? (הנה כאן... תראי...)
למה הוא עשה את זה? (כנראה הוא התלכלך בחוץ...)
למה הנהג צעק עליו ומה הוא אמר לו? (...)
הלכלוך הוא בוץ או רק מים?
כך מצאתי את עצמי דן בכובד ראש במשך חצי נסיעה על מצבו של האוטובוס, ומגיע למסקנה שאליבא דילדתי, עניין הלכלוך באוטובוס איננו נושא שולי ולא רלוונטי, אלא בעיה סוציו-אקונומית חשובה ומטרידה.
שאלות קיומיות
עבורה, השאלות הללו הם 'שאלות קיומיות' התחבטויות הרות גורל, ובוודאי לא דברים של מה בכך, וכל כך למה?
מפני שהעולם שלה הוא איננו העולם שלי, הוא עולם בפני עצמו, והוא לא פחות חשוב. אם האירוע הקטן הזה לא השאיר בי כל עקבות, אצלה לעומת זאת חשוב מאד מצבו הנפשי של הבחור שהנהג צעק עליו, ורמת הניקיון של הרצפה שליד הדלת. כל כך חשוב ששלשה שבועות לאחר אותה תקרית הזדמן לי לנסוע שוב באוטובוס עם הילדה ומצאתי את עצמי למרבה המבוכה בודק בהתעניינות אמיתית את נעליהם של העולים אחרינו, ואת הרחבה הקטנה שליד הדלת הקדמית כאשר עיניו המופתעות של הנהג עוקבות אחרינו בשקט.
העולם של שלמה
האם רק העולם של הילדים שונה לחלוטין משלנו, או שאולי עולמו של הזולת, ולאו דווקא ילדים, נמצא במקום אחר לגמרי מהעולם שלנו, ואנחנו פשוט לא חיים אותו?
אם למשל, אני ושלמה חברי הטוב נמצאים בחברת ידידים ומבלי משים אני פולט איזו הערה מבודחת - ממקום של הומור כמובן - על מצבו הכלכלי של שלמה, ומאז אני לא מצליח להבין מדוע יחסו של שלמה החביב נעשה - איך לומר - קורקטי למדי. זה משום שלא קראתי נכון את העולם של שלמה, לא פענחתי נכון את החומרים הנפשיים שממנו הוא מורכב ולא לקחתי בחשבון שאלו לגמרי לא החומרים שבהם אני משתמש.  | | אנחנו צריכים לטרוח ולהתאמץ בשביל "להיכנס לראש של הזולת" ולהבין את תפישת עולמו. | | |
בעולם שלי, אני לא מסוגל להבין מה רע בכך שגבר חוזר מהעבודה שם את תיקו על הספה בסלון, וכאשר הוא פונה להתקלח הבגדים שלו מוצאים את עצמם - בערמה מסודרת לגמרי - אבל במרכז המסדרון. לעומת זאת, העולם של אשתי מורכב מסדר היררכי שונה לחלוטין משלי. זו גם הסיבה אגב, שהיא עומדת כעת במרכז המסדרון ומביטה על התלולית הקטנה במבט שעצב אין סופי נשקף ממנו.
כנראה שהעולמות שלנו באמת שונים וכנראה, גם, שאנחנו צריכים לטרוח ולהתאמץ בשביל "להיכנס לראש של הזולת" ולהבין את תפישת עולמו.
יש (אולי) עוד עולם
כאשר כבר היינו ממש קרובים לשדרות בגין בירושלים הבטתי על הנוף המדהים ועל השמים, וחשבתי על משהו רחוק יותר. אילו חייזר מעולם אחר היה נקלע למהומת פינוי חפץ חשוד, וכאשר היינו מסבירים לו מה קורה הוא היה מפהק ושואל האם ההבזק של הפיצוץ הוא צבעוני או רק שחור ולבן, ואם אפשר להצטלם למזכרת, הדבר היה מתקבל אצלנו בסלחנות, שהרי הוא אינו חי בעולם שלנו. העולם שלו זה לא העולם שלנו, והוא בכלל מוזר.
למה אם כן, בכל מה שנוגע לאמונה, או לדברים שגבוהים מאתנו, ברור לנו בדיוק מה צריך לעשות ואיך היה ראוי לנהל את העולם? כלומר, אולי קיימת אפשרות - אפשרות בלבד - שהדו"ח האחרון של ה-500 ₪ (הערעור נדחה) הוא בעצם לטובתי, גם זה שהמאמר הקודם שלי (וזה שלפניו) נפסל על ידי העורך מדובר בדבר חיובי, ובעצם בכלל, אולי העולם שנתפס בעיניים שלנו הוא הרבה יותר מצומצם מהעולם של מי שלמעלה - עולם שהצדק והסדר שלנו לא קובעים שם כלום. אולי [כשאנחנו מתמרמרים] אנחנו [נראים] המוזרים?
בין אם אנחנו בעלי אמונה חזקה או חלשה, לא האמונה היא העניין. הנקודה היא, שמספיק להבין שיכולים להיות שני עולמות או שתי תפיסות, ושיתכן שהמבט שלנו הוא שטחי או לפחות שונה. אם אפשר להבין שהעולם של הבוס בעבודה או של השכן שגר ממולי שונה כל כך מהעולם שלי, אפשר בהחלט לקבל שהעולם בתפיסה שלי הוא מאד מצומצם ביחס לאמת האבסולוטית.
הרעיון הזה, הגם שהוא לא בדיוק מסביר את סודות היקום, בכל זאת מסוגל לעזור במשהו: לא להתעצבן כאשר משהו לא נראה הגיוני בעינינו.
פורסם בתאריך:
6/3/2005
| 
