גם לכם זה קורה?

אתם קמים בבוקר ומוצאים את עצמכם עם חור ריק בנשמה? רואים פתאום רק את הצבע השחור שמבצבץ לו, גם בעבודה, גם בבית. מן מועקה כזאת שתופסת את חדרי הלב. צ'ק שחזר שמאיים על שלוות נפשכם. האוברדרפט שממשיך לצבור ריביות וגורם לכם לשאול את שאלת המיליון:

איך? מתי נצליח לחסל אותו? ואם נדמה לכם שהנה, הצלחתם לצמצם הוצאות, פתאום הוצאה בלתי צפויה מפילה אתכם הישר לזרועותיו הפשוטות של הריבית הרצחנית והמועקה....

אז לי זה קרה אתמול, בבוקר ראיתי את הבלגן שלא נגמר, הספקתי גם לשמוע "הרצאה" מפי בן התשע שלי, שמטלות בעבודה שלי אני לא שוכחת, אז איך יכולתי לשכוח לקנות לו את המשחה לרגל, (ולא הוא חלילה לא מתחצף, הוא רק מצביע על נקודה למחשבה).

שרפתי את הסיר המאתיים ואחת, ההסעה של הקטנים למעון "ברחה" לי ועכשיו לכי תמצאי דרך לקחת אותן, ובתוך כל המהומה אני חייבת להגיע למשרד בשמונה וחצי. השעון מורה על שמונה וחצי ואני עדיין כאן מדשדשת בחוסר אונים.

הזמנתי הסעה פרטית, שלמתי כפול בזמן ובכסף.

הבטחתי לילד בפעם השמונים כי היום, היום אקנה את המשחה. נעלתי את הדלת כשמבט אחד מבהיר לי לאן אחזור בעוד מספר שעות, יותר קל לפלס דרך בג'ונגל האפריקני מלמצוא את רצפת הבית לאחר ששוכניו התעוררו מאוחר, זרקו חצי ארון על הרצפה, אכלו בעמידה ושפכו כמחצית מן הקורנפלקס לכל עבר. באנחה סובבתי את המפתח ויצאתי לדרך. כשאותה מועקה מוכרת שתוקפת אותנו לפעמים מלווה אותי.

אי אפשר להמשיך ככה! הם חייבים ללמוד להחזיר כל דבר למקום, הגלגל הזה, של בלגן לצעוק לסדר, חייב להשתנות. ובעבודה? אתמול כעסו עלי, שכחתי למלאות טופס חשוב ואולי גרמתי לנזק כספי בלתי הפיך, מבטו המצמית של הבוס איימה להחריף את תחושת המועקה.

ואז ראיתי אותה, את דסי, שבנה מאושפז תקופה ארוכה.

"מה שלומך?" שאלתי מבינה כי השאלה הסתמית מקבלת פן אחר אצלה.

"יהיה בסדר, ה' יעזור", הייתה עייפה מדי מכדי לדבר, חזרה מלילה ארוך לצד מיטת בנה החולה.

באותו רגע, המועקה חלפה, התחלפה בתחושה אחרת, אני מתנחמת לאורה של מדורת "יש יותר גרוע". וכי איך אני יכולה להתלונן? הבלגן מצטייר באור הנחמה "יהיה בסדר", אפשר לסדר לא? והבוס? לא נורא, אתקשר למשרד הפנים אסביר את מה שקרה, גם זה יסתדר.

רגע! בושתי ונכלמתי בעיני עצמי. עמוק במרכז הבקרה אני יודעת שמשהו אינו תקין בהלך המחשבה שעובר עלי עכשיו.

אני שמחה על חשבון הצער שלה? בגלל שלה רע יותר, הקושי שלי טוב יותר?

ונזכרתי באותו יהודי ג'ינג'י, איני זוכרת את שמו, אני כן זוכרת את דבריו, לפני למעלה מעשור. בשבע ברכות האחרון שנערך לנו ואני אז כלה צעירה ונרגשת, הוא קם ממקומו, וביקש את רשות הדיבור:

"אני רוצה לתת לכם צידה לדרך החיים, מסר שתפנימו אותו כל חייכם, כשלאדם רע או כשעצוב לו, הוא מתעודד מיידית אם הוא פוגש חבר שרע לו עוד יותר, כי השחור שלו הופך לאפור לעומת הרע והשחור של חברו, במחשבה שנייה האפור שלו מלבין.

חברו, שהרע שלו מכריע את גבו ממשיך הלאה גבו מכופף מצער, החמלה מתעוררת והופכת את הצער של הראשון והוא מרגיש מאושר מתמיד".

והג'ינג'י הביט לעברנו: "זוג צעיר, אסור שהשחור שלכם ילבין, בגלל השחור של השני. תלבינו את השחור שלכם בלי כל קשר, תשמחו כי טוב לכם, תשטפו את בלטות החיים השחורות בשמחה, ותראו כי אחרי השטיפה הבלטות מבהיקות מלובן, לעולם אל תשמחו, כי לשני רע יותר!"

אז נכון, אנחנו בני אדם, אולי לא אצליח לשכנע את עצמי, שהבלגן שמחכה לי בבית כשאחזור מהעבודה זה דבר שמח, והנזק הכספי שגרמתי הוא לתועלת, אבל עדיין מותר לי לעמוד באמצע הרחוב, לתת למילים של האיש הג'ינג'י לשטוף לי את השחור שבלב.