כולם אוהבים ניסים. שמתי לב שלאחרונה התפרסמו המון ספרים פופולריים, על ניסים קטנים, ניסים גדולים, ניסי יומיום, ניסים נסתרים וניסים מהשמיים. ניסים מרמזים על כך שמשהו גדול מאיתנו שולט על הסדר הטבעי ביקום, ואפילו יותר מכך, הם מצביעים על כך שאנו ראויים להם.

בעיניי, ניסים מראים שיש מישהו שמנהל כאן את העניינים. אולי אנחנו לא רואים ניסים יותר, ובגלל זה מפרסמים כל כך הרבה סיפורים בנושא.

בעלי, פיסיקאי בתחום הלייזר, מספר לי שמדענים שלומדים את פיזיקת החלקיקים נוטים לגלות מחדש את היהדות. מן הידועות היא שקשה מאוד לשכנע מדענים, בכל דבר. ועם זאת, כשמדענים ספקנים אלה רואים את הסדר הטבעי והמושלם של העולם, הם מחליטים שמרמת הנאנו ומעלה, העולם הזה מתוכנן. התכנון המרהיב שלפניהם הוא-הוא הנס שמשכנע אותם.

אנו עסוקים בחיי היומיום שלנו, קניות, הגשת עבודות, אימוני כדורגל - ושוכחים להסתכל אל מה שנמצא מעבר לכך.

מדוע, אם כך, אנו זקוקים לנס? אולי משום שאיננו רואים את הדפוסים המקסימים שמדעני חלקיקים רואים מקרוב. אנו עסוקים בחיי היומיום שלנו, קניות, הגשת עבודות, אימוני כדורגל - ושוכחים להסתכל אל מה שנמצא מעבר לכך. אנחנו פשוט לא שמים לב. בסרטי "מסע בין כוכבים" יש אוכל דמיוני; אבל עידן ועידנים לפני כן, המן שירד על בני ישראל במדבר סיני יכול היה להיות בכל טעם שביקשו, בין אם מדובר בסטייק על האש או פיסת מרשמלו. היה עלינו להרהר בצורה שאנו רוצים שילבש, לפני שנגסנו בו בפעם הראשונה. הכול היה אצלנו בראש, לא בתוכנת מחשב מתוחכמת.

תנועות רוחניות שלמות נבנו סביב הרעיון של חמלה, או סביב העיקרון של חווית הרגע הנוכחי. התמקדות ברגע ההווה והתרכזות חשובה מאוד לתפילה; אבל כשאני מנסה להתמקד ולחיות את הרגע, רוב הזמן אני חשה חוסר מנוחה, כאילו אני תקועה בעולם חד ממדי. ואנשים רבים, שחיים חיים עשירים ומלאי משמעות, עדיין שואלים: "זה כל מה שיש?" יתכן, שאם אנחנו לא חווים ניסים, אנו חשים במעורפל שמשהו חסר. מה חסר לנו? מה דעתכם על - כל מה שקדם לנו?

אני מסתכלת לאחור בחיי ובחיי משפחתי, ורואה שעם מות אמי, מצאה דודתי את מקומה והפכה להיות, עבורנו, האמא הטובה בעולם. אני מסתכלת לאחור ורואה שהדרך שבה בחר בני כדי להגיע אלינו, הוריו - 11 שנים של טיפולי פוריות - הפכה לנס. כל אותן שנים לימדו את בעלי ואותי שאנו יכולים להגיע לנס שלנו ביחד. ואני מסתכלת לאחור, שוב, ורואה איך קיבלתי את מתנת הזמן. הסרטן שלי התגלה לפני שפגע בי כפי שפגע בעבר באמי ובסבתי, כולנו נשאיות של מוטצית הגֶן BRCA הנוראה.

אני מסתכלת לאחור ורואה איך, על אף שעמדתי על עברי פי פחת, הושיט לי אלוקים את אצבעו ואני אחזתי בה חזק, כשהניף אותי אל הצד השני ונתן לי את הנס שלי. אני רואה דפוסים, יפים והגיוניים, שיכולים לעבוד עם הסדר הטבעי של העולם, או בניגוד לו. ההכרה בקיומם של דפוסים אלה בחיי גרמה לי להאמין בניסים.

אתם לא חייבים להיות פיזיקאֵי-חלקיקים כדי לראות ניסים. אנו, היהודים, ממשיכים למנות את הניסים שהובילו ללידתו של עמנו. בקיעת ים סוף היא חלק מההיסטוריה של העם היהודי. הזיכרון הלאומי עוזר ליהודים להאמין בניסים, ולפתח קשר חזק יותר עם ה'.

אנו מסתכלים לאחור ומכירים בניסים שבחיינו. אנו מכירים תודה על שמצאו אותנו. ואנו יכולים להביט קדימה, ולהתחיל ליצור עולם שבו ניסים יכולים לפרוח. אולי, כשכולנו נחזה בניסים שעתידים לבוא, יהפכו אותם ניסים לסדר הטבעי של חיינו-שלנו.