כבר בערך ממוצאי שביעי של פסח התחלנו לדבר על היום החשוב בו נרד מהרי ירושלים ונטפס להרי הכרמל בכדי לבלות את ל"ג בעומר בחיפה.

תכננו לבלות את השבת שלפני המועד בחיפה, ובמוצאי שבת, אם ירצה השם, כי אנחנו רצינו מאוד, נוכל להדליק את מדורתנו בקרבתם הברוכה של שכנים ותיקים ואהובים.

את הל"ג בעומר החיפאי דומני שאי אפשר לתאר במילים רגילות, למי שלא חווה בגשמיות ממש וברוחניות - את ההדלקה שברחבת הצרכניה, את הקהל העצום הבא לצפות בה ועומד דרוך על הרכס שממול כשנוף הים לעת ערב פוגש את המדורות שמחכות להדלקה, את המוני ילדי האזור מחכים איש וילד על יד מדורתו, וכולם ביחד מחכים להדלקה הגדולה של הרבה מסערעט. המון קהל גודש את האזור. הכביש ניסגר, וכולם מתכוננים לשירה האדירה של המקהלה הניפלאה של "השיכון".

לא משנה לאיזה זרם אתה שייך, את חווית הקהל הרב והמגוון לא תוכל להפסיד כשתטייל בינות למדורות ותחזה בעיניך ברבני האזור שרים לכבודו של התנא הקדוש באדיקות ובדבקות.

כולם פוגשים את כולם, הנשים מתארגנות בשולי האזור ומוצאות לעצמן חברות ישנות וחדשות נרגשות יותר או פחות, והגברים נפגשים אף הם לחבורא של דבקות ושימחת עולם.

את החוויה החיפאית הזו תכננו לעבור גם בל"ג בעומר השנה.

יום שישי הגיע בשעה טובה, ושוב התחלנו להנדס לעצמנו את הזמן, תכננו יציאה לאוטובוס, שעת הגעה לחיפה, והגענו בתכנון שלנו אפילו למוצאי שבת ושעת ההדלקה. מבחינה תיאורטית, הכל נח על מקומו בשלום.

שמחים ומרוצים החילונו מכינים לעצמנו אמתחת ומטפחת, תיקים וגם סירים, פקלאות וסוודרים, וגם ספרים למשתעממים.

כשהכל כמעט מוכן, אמר אישי בקול רפה שהוא חש מעט חלש.

כשהכל כמעט מוכן, אמר אישי בקול רפה שהוא חש מעט חלש.

חלש????? נבעתנו כולנו.

כן חלש. אמר בחולשה.

אם כך זה אומר ש... כן. הוא הנהן בחוסר הסכמה מובהק ובכאב מתגבר. זה אומר שלא אוכל לנסוע לחיפה.

אם כך, חשבו לעצמם גם יוצאי חלציו, יתכן וכולנו בעצם נשארים השבת בכור מחצבתנו משכבר. עיר ציון תבנה ותיכון. וכך, נשארנו בירושלים. התארגנו על שבת מהירה וטעימה ושמנו את אכזבתנו בפינה רחוקה שכן שבת קודש מתקרבת ואין לנו להתעסק בה באכזבות ושאלות.

רק בקשה קטנה ביקשתי מהשם, שיורה לי מה עלי להבין ממקרה זה. במשך השבת ביקשתי מהשם רמז קלוש להבין לאן עלי להתקדם בתודעות שיגיעו בהמשך.

אחרי סעודה שלישית יצאנו לגן השעשועים שבשכונה. בינות לנדנדות ומעבר לאנדרטה הבחנתי בקבוצת ילדות מתקרבת, מחזה ממש לא שכיח במחוזותינו. מדריכתם המסורה התיישבה לידי, והילדות צחקקו להן בהנאה גלויה.

שאלתי אותה מהיכן הן באות.

היא הסבירה שבמלון ממול מאורגן נופש מסורתי עם הרצאות, והיא מנתה בפני את שמות המרצים והרבנים שנוטלים חלק באירוע.

נורה בוהקת ומאירה נדלקה לי באותה שיחה אקראית ,שאת רשמיה השארתי למוצאי שבת.

נורה בוהקת ומאירה נדלקה לי באותה שיחה אקראית ,שאת רשמיה השארתי למוצאי שבת.

מייד לאחר צאת השבת, יצרנו קשר טלפוני עם המלון. הפקידה המשועממת הודיעה לי בקור מוחלט שממש עכשיו התחילה הרצאתו של הרב. מבלי לחכות יותר מצאנו את עצמנו בעלי ואני הולכים לאט ובזהירות (שכחתם? אנחנו חולים עדיין...) להקשיב להרצאתו של הרב שכל כך הערכתי.

כבר שנים שלא נזדמן לי לראותו ממש ,אלא רק להקשיב להרצאותיו ולשמוע את תשובותיו. ההרצאה על ל"ג בעומר היתה מאלפת ומרתקת.

כל דאגות המדורה שעדיין לא תוכננה בכלל, ומה יהיה כשהילדים עוד לא מסודרים בחבורה מאורגנת בשל הנסיעה שבוטלה, חלפו כלא היו.

שקעתי כל כולי אל תוך פנימיותו של התנא הקדוש, שכל מטרת שליחותו בעולם הזה היתה לגלות את הפנימיות כדי שלעתיד לבוא חוקי הזמן והמקום וההגיון של זמננו יחלפו להם אל מימדי הגיון אחר שעדיין לא מוכרים לנו בכלל.

הרב המשיך בבניית סיפור האור החשוב שנתגלה בדמותו של רבי שמעון בר יוחאי ובנו, ואני הרגשתי שממש ברגעים אלה אני מקבלת תשובה חשובה על האופן שבו נמנעה נסיעתנו לחיפה השנה.

המסר החשוב אודות הגילוי וההעלם שבימינו וחשיבותה של האחדות הציבורית, נתנו לי מימד נוסף וחדש על ראיית המציאות כפי שנתגלתה לי בהרצאה חשובה זו .

מייד כשיצאנו מההרצאה פגשנו את ילדינו מעורבים עם ילדי השכנים ועסוקים כהוגן בבנייתה של מדורת הענק שהשתוללה בחצרנו עד לפנות בוקר.

שבים ובאים הם הסיעו את הקרשים מפה לשם ובהבזק של שניות אור נידלק אורה של המדורה שלנו. המדורה שכה דאגתי שלא תהיה, ושאולי לא נספיק להכינה.

שכנים חדשים הצטרפו אלינו, ושכנים ותיקים דאגו להביא כיבוד ושתייה. לאט לאט הצטרפו הגברים לשירה פרטית וחרישית שהלכה והתעלתה לכבודו של רבי שמעון מסביב למדורה הפרטית של קובץ שכנים שהתאחד למטרה משותפת.

הכרתי את שכנתי שגרה ממול לביתי, והחילותי משוחחת איתה בנעימות. דבר שבמשך השנה בקושי מזדמן לנו. שמחתי שהשם זיכה אותנו לגור בשכנותם של אנשים טובי-לב ונדיבי-מעש. לא היה שום סיכוי אחר להכרות חשובה זו לולא נפתחנו כולנו כאיש אחד בלב אחד בזכותו של רבי שמעון לתת מעצמנו למען השכנים שהתארחו במדורה הנהדרת שלנו.

גילינו אחדות ושונות מבורכים.

הכרנו מנהגים חדשים ונהנינו מהישנים.

שמחנו בילדים של כולם ונהנינו להחמיא לכל מי שידו הייתה לעזר לקרוב לבבות בלילו של יום.

אם כך אלוקים גמל עימנו חסד בעבור האכזבה של חוסר הנסיעה, הרי שאנחנו מתפטרים לאלתר מלהיות מהנדסי הזמן והמקום של חיינו.

למדנו שיעור חשוב.