במשך מאתיים השנים האחרונות הצליח המין האנושי להוציא אל הפועל המון פרויקטים שנחשבו כבלתי אפשריים, המון מכשירים מתוחכמים הצליח המין האנושי ליצור, החל במטוסים וחלליות, וכלה ברכיבים אלקטרוניים זעירים, אך ישנה מכונה אחת מופלאה, שעדיין מככבת במרבית דמיונותיהם המופרעים של מדענים שעדיין לא התבגרו, מכונה שלא הצליח המין האנושי להתחקות אחר סודה.

אחד החלומות האנושיים הבלתי מוגשמים, ונראה שגם לעולם יישאר בגדר פנטזיה שמאוחסנת לה אי שם במגירה נידחת במדור שובר האגו "מדע בדיוני בע"מ", זהו החלום להצליח להמציא מכונת זמן.

מכונת זמן. מה סוד קסמה?

למעשה, הרבה יותר משזו מכונה, זו התגלמות של שאיפה נסתרת הנובעת מתסכול שנמצא בכולנו, התסכול שאנו חשים כאשר עשינו משהו לא בסדר, והשאיפה להצליח להחזיר את הגלגל אחורנית כדי לתקן את הטעויות שלנו.

כולנו עושים טעויות.

טעויות קטנות, טעויות בינוניות, טעויות גדולות, טעויות קשות, טעויות רכות, טעויות משעממות, טעויות מעניינות, טעויות חלקיות, טעויות שגרתיות, טעויות חריגות, והמשותף לכולן- כולן הכריחו אותנו להתמודד עם העובדה שאיננו מושלמים.

ונורא קשה לנו עם זה.

מצחיק, אף אחד מאיתנו לא נוהג לחשוב שהוא מושלם, אבל בסתר ליבנו כולנו מרגישים כאלה. אולי לא מושלמים, אבל נוהגים לעצב לעצמנו תדמית טובה מספיק להסתובב איתה ברחוב בלי לחבוש על עצמנו כובע גנבים להסתרת זהותנו, זהו צורך אנושי בסיסי.

מכונת זמן היא חלום כל כך אטרקטיבי שפני שהיא תאפשר לנו להיות בני אדם שלא טעו מעולם. בכל פעם שעשינו משהו שלא מצא חן בעיננו, נוכל ללחוץ על כפתור או שניים, לעשות ריוורס קצר אחורנית, ולהתנהג אחרת. כמה פשוט.

בלחיצת כפתור אחת אנחנו שוב לבנים וזכים כביום היוולדנו.

בלחיצת כפתור אחת אנחנו נפתרים מעשרות דיונים נוקבים בהם אנו משכנעים חצי עולם שזה לא אנחנו האשמים ונפתרים מהלילות בהם אנחנו מתמלאים ייסורי מצפון כי בסתר ליבנו אנחנו יודעים טוב מאד מה היה חלקינו בעניין. בלחיצת כפתור אחת אנחנו שוב לבנים וזכים כביום היוולדנו, ומותרים להסתובב בקהל, נקיים מחטא, טהורים מפשע, וזכים מכל עוון אשמה ורשע. סבבה.

לא נשים לב, ואולי נרצה שלא לשים לב, שבגלל יכולת הפלא הזו, לתקן כל שגיאה עם עשייתה, להעלים כל טעות ולמגר כל עברה, נאבד את החוש הזה, שקורא לנו להיזהר מהן, נאבד את הצורך להפיק לקחים, את הטעם להסיק מסקנות ואת הרצון ללמוד מהשגיאות שלנו.

בפועל - נעשה הרבה יותר טעויות ממה שהיינו עלולים לעשות, אמנם נמחק אותן, אבל נעשה אותן, הן תהיינה מקופלות בתוכנו, ואני לא חושבת שתהיה סתירה גדולה יותר מאשר הסתירה בין התדמית החיצונית שלנו כ"אלו שלא טועים לעולם", לבין האישיות החפיפניקית, הפזיזה והלא אחראית שתתפתח בנו.

ובאותו עניין..

מישהי אמרה לי פעם: "לו היה לי בכיתה ט' את השכל שיש לי עכשיו, לא הייתי עושה את כל השטויות שעשיתי אז", ואני רק חשבתי לעצמי שאת כל השכל שיש לה עכשיו היא קיבלה בגלל השטויות שהיא עשתה אז...