|
ארבעה פרקים בפיתוח האישיות - פרק ראשון:
"בן זומא היה אומר:
איזהו חכם?
הלומד מכל אדם...
איזהו גיבור?
הכובש את יצרו...
איזהו עשיר?
השמח בחלקו...
איזהו מכובד?
המכבד את הבריות...
(מסכת אבות, פרק ד' משנה א')
כל אחד רוצה להיות חכם...
כל אחד רוצה להיות חכם, אבל איך מגיעים לזה? חז"ל מלמדים אותנו שחוכמה אינה כפי שאנו סבורים, מנת המשכל שאתה נולדנו, אלא שהיא תלויה בנו. על פי התודעה היהודית כל אחד יכול להיות חכם.
אז איך?
בענווה!
האם יצא לך לפגוש אדם עניו? הוא ודאי היה שקט ומופנם, חסר ביטחון עצמי ואולי אפילו קצת מוזר. לא יצא לך להכיר אותו יותר מידי טוב, כי הוא אינו יוצר קשרים בדרך כלל. כשהוא נמצא, בקושי מרגישים, וכשהוא איננו, לא שמים לב.
למרבה הפלא, מספרת לנו התורה, שהאדם העניו ביותר בעולם היה משה רבנו. האדם שלא חשש לדרוש מפרעה "שלח את עמי", מי שלימד את כל עם ישראל תורה והוליך אותו 40 שנה במדבר, האדם שהשאיר אחריו רושם בל יימחה על האנושות כולה - הוא ה"עניו מכל אדם".  | | איך יתכן שאדם שהציג יכולות בלתי רגילות, כושר הנהגה, עקשנות ועוצמה, הוא הוא האדם העניו ביותר בעולם? | | |
איך יתכן שאדם שהציג יכולות בלתי רגילות, כושר הנהגה, עקשנות ועוצמה, הוא הוא האדם העניו ביותר בעולם?
ענווה אמיתית איננה חוסר ביטחון, או חוסר מודעות עצמית. ענווה היא היכולת להכיר את עצמך, להיות מודע לכישורים וליכולות הטמונים בך, ולהשתמש בהם על מנת להתקדם ולצמוח; ובאותו זמן לזכור, שכל אלה נִתנו לך במתנה מאת בורא העולם.
בעל הענווה האמיתי מכיר בכוחותיו ויודע שיש להם מקור.
"נכון, את התכונות קיבלתי במתנה, אבל גם אני עשיתי משהו במשך החיים, האם ההישגים אליהם הגעתי אינם שלי?"
תאר לעצמך שאתה פוגש ברחוב ידיד נפוח מגאווה. אתה מתמלא בסקרנות: "מעניין מה הוא עשה שגרם לו להרגיש כל-כך מרוצה מעצמו."
"מה עשיתי?" הידיד שואל, "אתה לא תאמין אבל אני הסתכלתי בדואר, וראיתי שמחכה לי שם מכתב מהדוד שלי. פתחתי את המעטפה בעצמי, והוצאתי במו ידי את המכתב ואת ההמחאה שנשלחה במיוחד אלי! הוצאתי מהכיס שלי את הארנק, והכנסתי לתוכו את ההמחאה שקיבלתי. אני הלכתי אחר כך לבנק, וכשהגעתי לשם אני פתחתי את הדלת, ואז אני נעמדתי בתור, עד שהגעתי לפקיד ששירת אותי. הוא ביקש ממני חתימה, ולבסוף אני קיבלתי את הכסף והכנסתי לארנק שלי."
"לא שהייתי מתנגד לזכות בכזה דוד נחמד..., אבל אני לא מבין מה העניין שלך, את ההמחאה שלח בעצם... הדוד?"
"אתה לא מבין?!" הוא מתפלא, "הדוד שלי שלח את המעטפה, אבל אני פדיתי את הצ'ק!"
כל אחד מאתנו קיבל במתנה המחאה - בחתימתו של בורא העולם.
השתמש במתנותיו של הבורא ושמח בהישגיך, אך לעולם אל תתגאה בהם!
במו ידיי
קל לדעת כי לא אנחנו המנהלים האמיתיים של העולם, אבל לעיתים קרובות מדי אנחנו שוכחים זאת.
אדם עלה לארץ בעירום ובחוסר כל. לאחר שנים של עבודה מתמדת וקשה, הוא ניצב ליד המפעל שהקים: "תראו לאן הגעתי בעשר אצבעותיי! כשעליתי לארץ בקושי היה לי כסף, ותראו לאן הגעתי!"
באותו לילה עלה המפעל באש. האדם רץ לזירת האירוע, הרים את ראשו כלפי מעלה וזעק: "ריבונו של עולם! איך יכולת לעשות לי דבר כזה?!" | | כוחה של הענווה הוא בידיעה שלא כל הכוחות מרוכזים בידיי, ויש בעולם דברים יותר חשובים ממני. | | |
נוח לנו לחשוב שאת הדרך הפונה מעלה אנו עושים בעצמנו, אולם במורדות כולם, אשם האלוקים - זוהי גאווה!
כוחה של הענווה הוא בידיעה שלא כל הכוחות מרוכזים בידיי, ויש בעולם דברים יותר חשובים ממני. כשאנחנו באמת לגמרי לבד, אנו מוגבלים; אבל, כאשר אנו מחוברים אל מקור הכוחות, אנו זוכים למשאבים אין סופיים, לפוטנציאל אדיר ולעוצמה בלתי מוגבלת. עכשיו אנחנו באמת יכולים לעשות הכל!
"חמורים נושאי ספרים"
בליל הסדר אנו קוראים בהגדה על ארבעה בנים.
שואל הבן החכם: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם?"
מדוע הוא נקרא חכם? נראה שהוא לא יודע כלום!
אנו קוראים לו חכם, משום שמעשיו מעידים על רצונו ללמוד. הוא סקרן, הוא רוצה להתקדם, הוא מעריך את החוכמה.
החכם אינו זה שעוסק כל ימיו ב"ללמד" אחרים. נכון, הוא יודע דברים, וטוב שהוא משתף בהם גם אחרים, אבל לא זו החוכמה. החכם הוא דווקא זה שלומד. | | החוכמה שייכת לאלה שבענוותנותם, פתוחים ללמוד מכל אדם אותו הם פוגשים. ללמוד וגם להשתנות. | | |
ישנם אנשים שיודעים לצטט פסוקים רבים מן התורה, מבלי שאלה ישפיעו על חייהם או על הנהגותיהם. אותם לא מכנים "חכמים" אלא קוראים להם "חמורים נושאי ספרים".
החוכמה שייכת לאלה שבענוותנותם, פתוחים ללמוד מכל אדם אותו הם פוגשים. ללמוד וגם להשתנות.
מסופר על רבי ישראל מסלנט, מאבותיה של תנועת המוסר, שהיה צריך לתקן את סנדלו. היתה זו שעת ערב מאוחרת ורבי ישראל תהה האם הוא יספיק להגיע לסנדלר בזמן.
"האם אתה עדיין יכול לתקן לי את הסנדל??" שאל הרב, "לא הגעתי מאוחר מדי?"
הסנדלר נשא זוג עיניים מופתעות - "רבי," הוא אמר "כל זמן שהנר דולק, אפשר עוד לתקן..."
רבי ישראל התרשם מדבריו של האיש וחזר עליהם שוב ושוב "כל זמן שהנר דולק, אפשר עוד לתקן - כל זמן שהנשמה בקרבך, אתה יכול להתעלות ולהתקדם..."
דרכנו בעולם איננה מקרית וחסרת משמעות, כל אדם בו אנו פוגשים נשלח במיוחד אלינו. בואו ננסה לגלות את החוכמה המיוחדת שאנו יכולים להפיק מכל מפגש ומפגש, ונעזר בו על מנת להתעלות ולהתקדם.
חשוב שנדע, שאם אכן ננהג כך, נפסע בדרך העולה מעלה, הדרך אל החוכמה.
מעובד מתוך ספרה של לורי פלטניק "זכור את הנשמה"...
לחלק הבא: איזהו גיבור?
פורסם בתאריך:
14/3/2004
| 
