הספירות הן הביטוי הרעיוני לתפישה האנושית שלנו, את דרכי ההתגלמות השונות של האלוקים בעולם, כפי שהזכרנו במאמר הקודם.

ובכן, מה מיוחד במספר "עשר"?

בדימוי הקבלי, מספרים אינם סימנים מתמטיים גרידא. למספרים יש אופי ומשמעות איכותית. רעיון זה אינו כה סתום וקשה לתפישה, משום שגם בשפת היומיום שלנו, ישנה משמעות נוספת למספרים. אנחנו אומרים ש"דבר כזה קורה רק פעם אחת בחיים". ש"ישנם שני צדדים למטבע", ש"עשרות הגיעו לאירוע" ועוד, ועוד...

לכן, אם ישנם 10 מקורות, או עשר ספירות, צריכה להיות משמעות רעיונית מאחורי המספר.

המשמעות המיוחדת של המספר 10 נובעת מהעובדה, שהוא מהווה את הבסיס המתמטי שלנו. הסברה הנפוצה היא, שהשימוש בבסיס 10 נובע מכך, שיש לנו 10 אצבעות - מה שהיווה תחליף טבעי למספרים אצל האדם הפרימיטיבי. אבל ההסבר הזה מעורר שאלה: אם הבריאה היא מכוונת ובעלת מטרה, ואם כל היבט בחיים האנושיים מתוכנן מראש, הרי שגם מציאותן של 10 אצבעות בידיו של האדם היא חלק מאותה תוכנית. כלומר, האלוקים רצה שהמערכת האנושית תהיה עשרונית, מדוע?

וגם אם מערכת הַסְּפָרוֹת בנויה על בסיס עשרוני, למה זה צריך להיות גם מניינן של הספירות?

עשרה ביטויים - עשר ספירות

המהר"ל, פילוסוף ומקובל בן המאה ה-16, מציע הסבר. אף על פי שבמקור הוא מתייחס לשאלה, מדוע השתמש האלוקים ב"עשר" בהקשר לבריאת העולם, התשובה מתאימה בהחלט גם לרעיון של 10 הספירות (שמקבילות לעשרת הביטויים של הקדוש ברוך הוא בעולם).

האלוקים יכול היה לברוא את עולמו מספירה אחת (או ביטוי אחד), מכמה ספירות, או מעשר. הבה נבחן את האפשרויות השונות.

אילו היה האלוקים בורא עולם עם שימוש בצורת ביטוי אחת, משמעות הדבר הייתה, שלנו לא הייתה דרך לנתח את העולם למרכיביו. לדוגמא, ניקח איש עסקים מסוים, החסר השכלה פיננסית. הוא מתנהג בצורה אינטואיטיבית ומצליח להבריק מבחינה עסקית. אם נבקש ממנו להסביר מדוע רכש דווקא חברה מסוימת ומה הוא מצפה להשיג מכך, הוא ימשוך בכתפיו ויגיד: "ככה היה נראה לי נכון לעשות". הוא אינו יכול להסביר את מניעיו באמת, משום שמרכיבים מילוליים כמו "נכס", "תזרים מזומנים" ו"תשתית", אינם חלק מאופן החשיבה או ממילון המונחים שלו. בדומה, עולם שכולו בנוי על היבט אחד, משאיר אותנו חסרי יכולת הבנה.

הבה ניקח אם כן עולם שנבנה משניים עד תשעה ביטויים. זהו עולם שמכיל מרכיבים שונים, אבל ללא רעיון פנימי מאחד.

הבה ניקח אם כן עולם שנבנה משניים עד תשעה ביטויים. זהו עולם שמכיל מרכיבים שונים, אבל ללא רעיון פנימי מאחד. בדומה, נוכל להשוותו לאדם, העוסק בבדיקות וניתוחים מעמיקים, אבל רק בכל פעם שהוא ניצב בפני הזדמנות, ורק לצורך עניין מסוים. אנחנו עשויים להבין כל התנהלות ספציפית שלו, אבל לא נוכל לקבל תמונה כללית לגביו.

מכיוון שהאלוקים הוא אחד, הדבר עשוי להוביל לתחושה שגויה. אופן הצגת הדברים, כשרק קטעים וחלקים שונים ניתנים להבנה, ללא הקשר ביניהם, הוא חסר טעם.

עשרות של עשרות

כך אנחנו מגיעים לאפשרות השלישית, ל"עשר". המספר עשר מורכב מיחידות שונות, שיכולות להיתפש כרכיבים נפרדים, ובכל זאת הן יוצרות יחד קבוצה אחת של 10. או עדיף לומר, עשר היא יחידה שמורכבת מחלקים.

כך, כשאנו מדברים על "עשר" ספירות, אנחנו מתכוונים לומר, שהאלוקים ברא את העולם - את האנושות, את התורה, את ההיסטוריה וכל דבר אחר - באופן שמאפשר לו להיות מנותח במונחים של מרכיבים. לא רק עשרה מרכיבים, אלא שכל אחד מעשרת המרכיבים האלה בנוי מעשרה מרכיבים וכן הלאה...

עדיין יישאר חוט מקשר, שיאפשר לנו להבין כיצד אותם אלמנטים שונים לכאורה, מתכנסים יחד.

מצד שני, לא משנה עד כמה נרחיק לכת בפעולות החילוק שנבצע, על מנת לזהות את הרכיבים, עדיין יישאר חוט מקשר, שיאפשר לנו להבין כיצד אותם אלמנטים שונים לכאורה, מתכנסים יחד לתמונה אחידה ומושלמת, שהיא בעצם התמונה האמיתית.

לכן, כשאנחנו לומדים כיצד הקב"ה בא לידי ביטוי מבעד לעשר הספירות, אנחנו מתבוננים בכל פרט משתי נקודות מבט:

א) הנקודה הספציפית שכל מעשה מבטא.

ב) הגוף המאחד, שמחבר את כל פעולותיו של האלוקים, לתוך ישות אחידה ומושלמת, כפי שמתאים לאלוקים שהוא אחד.

מאמר 4 מתוך 25 בסדרת תורת הקבלה << למאמר הקודם תורת הקבלה, פרק 3: עשר הספירות למאמר הבא >> תורת הקבלה, פרק 5: התפילה, לימוד ועשר הספירות