כעת, אנחנו מוכנים להבין את השלישית מעשר הספירות שקשורה בתבונה - "דעת".

לאחר שהגיע אלינו זרע הרעיון (חכמה), ופיתחנו אותו במלואו (בינה), מה עוד נשאר?

הבה נחזור אל 10 הספירות. הסברנו שהספירות הן תהליך המתגלה מתוך מעשיו של האלוקים בעולם הזה. "דעת" היא הכלי השכלי, שמביא אותנו למצב של פעולה.

ננסה להמחיש את הדברים: אדם מגיע לקמפוס האוניברסיטה ומדבר עם חברו על רעיון שזה עתה עלה בדעתו - למשל, קומוניזם. עבור החבר שמקשיב לו, הרעיון הוא הבזק של הארה, מושג שלא חשב עליו קודם מעולם - עולם שבו אנשים עובדים זה למען זה, ויוצרים שותפות במקום להתחרות... זהו שלב החוכמה.

החבר בוחן את הרעיון ומשוחח עליו. האם זה הוגן? האם זה יכול לעבוד? מהם הפרטים השונים בחברה כזאת? זוהי בינה.

הבה נניח שהרעיון גם מוצא חן בעיניו וגם משכנע אותו מבחינה לוגית. האם מישהו יכול לבקש ממנו, אז ובאותו מקום, להקדיש עצמו לטובת הרעיון? לא! אם ילחצו עליו להסביר מדוע, הוא יגיד: "ובכן, זה רק רעיון."

לאחר זמן, כשיותר ויותר אנשים יאמינו וישתכנעו בדרך הקומוניזם, הרעיון יתפרסם והשפעת הפרסום תשאיר את רישומה עליו, הוא כבר יהיה מוכן להצטרף לתנועה. מה השתנה? האם הוא רכש ידע רב יותר שהשפיע על תפישתו?

לא. מה שהשתנה זה הרעיון, שהפך למציאות גשמית במחשבתו, להבדיל ממושג אבסטרקטי. זוהי הדעת.

הגשר

ללא דעת, לא משנה עד כמה הרעיון עמוק, לא משנה עד כמה הוא מפותח מבחינה הגיונית, הוא לעולם לא יהפוך למעשה. הדעת מגשרת על הפער האדיר בין המושג למציאות.

נפנה כעת אל היישום הראשון של דעת. התורה כותבת שאדם "ידע", כדרך התייחסות ליחסי אישות. אבל לא מדובר כאן בדרך אמירת הדברים בלשון נקייה בלבד. אלא, יש כאן תיאור מדויק של מערכת היחסים הזוגית, כיוון שנישואין הם תהליך שבו שני אנשים מתוודעים זה אל זה. ככל שהם מגיעים לקרבה שכלית ורגשית גדולה יותר, הם נקשרים זה אל זה, אבל מערכת היחסים שלהם עדיין איננה ממומשת. כאשר הקשר הופך למעשה גופני, הוא זוכה בצדק לכינוי "דעת".

זו גם הסיבה, שהמלה "דעת" משמשת לתיאור הקשר של הנביא עם האלוקים.

כעת אנחנו יכולים להבין טוב יותר מדוע המונח דעת משמש לתאר אדם, שהידע שלו על האלוקים נמצא ברמה הגבוהה ביותר ומקשר אותו בחוזקה אל הא-ל. המונח מרמז על מערכת יחסים ממשית עם הקב"ה. מערכת שניתן למשש ביד.

זו גם הסיבה, שהמלה "דעת" משמשת לתיאור הקשר של הנביא עם האלוקים. כשהפסוק "השכל וידוע אותי", מתאר את הנביא.

לסיכום - בדקנו את שלוש הספירות הראשונות מתוך העשר, אשר תארנו אותן כשלוש הספירות של התבונה:

• חוכמה, זהו נצנוץ הרעיון, הצורה הראשונית של נתוני הבוסר. הקבלה משווה את החוכמה לאב שזורע זרע, המכיל את הקוד הבלתי מפותח של הפוטנציאל המלא.
• בינה, עיבודו ופיתוחו של המושג, כאם המטפחת ומעצבת.
• דעת, זו התוצאה המוחשית והמוצקה - הילד. כל עוד הוא היה עוּבר, הוא לא היה חלק מהעולם המציאותי. דעת אם כן היא הגשר אל העולם האמיתי.

מאמר 9 מתוך 25 בסדרת תורת הקבלה << למאמר הקודם תורת הקבלה, פרק 8: "בינה" - עיבוד החוכמה למאמר הבא >> תורת הקבלה, פרק 10: חסד - "עולם חסד יִבָּנה"