אחת וחצי אחר חצות, ירח מלא בשמיים, כוכבים זורחים ומאירים
אני חוזר הביתה מערב מקסים של פיוטים ומפגש עם חברים
אני צועד לי בשביל המוביל אל ביתי, שר ומזמר
פתאום על גדר האבנים אני רואה חתול שנראה כמו אוכל מקופסת שימורים

אני מסתכל פעם, ומסתכל פעמיים, והחתול לא זז...
אני עושה פססט פססט, אין תגובה
אני רוקע ברגלי, אין תגובה
נבהלתי וחשש עלה בתוכי
יכול להיות שהחתול מת?
כך בעודו אוכל וראשו נעוץ בתוך קופסא?

לקחתי תבנית של עוגה שהייתה בידי ובזהירות נתתי מכה קטנה על קופסת השימורים פתאום תזוזה, החתול חי!!
ראשו פשוט נתקע כולו בתוך קופסת השימורים
כנראה התעייף מניסיונות לחלץ את עצמו מהצרה שהסתבך בה...
אני תוהה איך אעזור לו

אמנם אני קצת פוחד להתקרב ולהבהיל את החתול שלא ישרוט אותי או יקפוץ עלי
אך הרי ברור שאין שאלה ואין ברירה וחייבים לשחרר אותו
מכה או שתיים על הקופסא לא עשו שום רושם
אני אוזר אומץ תופס את קופסת השימורים ומושך
החתול נגרר חצי מטר, נופל מהגדר הנמוכה, והקופסא לא משתחררת

החתול לא בורח, הוא זקוק לעזרה, והוא מרגיש כנראה שמישהו כאן רוצה להושיט לו יד
רגליו הקדמיות נשענות על הגדר וראשו נעוץ עמוק בתוך הקופסא
אני אומר לו : "אל תדאג, אל תדאג, נשחרר אותך..."
אני תופס שוב בקופסת השימורים, הפעם בביטחון, ומושך
ואני שם לב שהחתול עוזר לי לעזור לו!!

הוא מניח את רגליו על גדר האבנים ודוחף, ומושך, ודוחף
כך זה נמשך כמה שניות, הוא היה כנראה מאוד רעב אם תקע ראשו כל כך עמוק...
ופתאום, בבת אחת ובהפתעה
הקופסא משתחררת

לרגע אחד אני רואה את פרצופו של החתול
הוא מציץ בי להרף עין
ובורח במהירות כל עוד נפשו בו

גל של שמחה ואושר הציף אותי
ופתאום חמלה גדולה, וכאב שהגיע לו כך כאילו משום מקום

הקופסא האישית של כל אחד מאיתנו

מאוחר יותר חשבתי פתאום על כל האנשים
שמסתובבים כך וראשם או נפשם תקועים בקופסת שימורים
מה בסך הכל רצה החתול? לאכול...
ומה בסך האוכל רוצים אנו, האנשים?
אוכל לגוף, מזון לנשמה, חיבוק, אהבה...

אנחנו מבקשים צרכים בסיסיים, נתקעים, ובניסיון להשתחרר מסבכים את עצמנו יותר ויותר

מבקשים צרכים בסיסיים, נתקעים,
ובניסיון להשתחרר מסבכים את עצמנו יותר ויותר
ואז צריך עזרה, וזה לא פשוט,
לדעת לבקש עזרה, לדעת לתת עזרה

אנחנו פוחדים להתקרב יותר מדי שלא נישרט, שלא ניפגע...
לא נותנים לאחרים להתקרב אלינו ולעזור

ואם לא נעזור אחד לשני להשתחרר מקופסאות השימורים שלנו, מי יעזור?

לפעמים לא מספיק אני לי וצריך תוספת לפתגם "אם אין אני לי מי לי"
ופתגם חדש עולה :
"אם אין אני לי - רעי וידידי לי,
ואם אין רעי לו - אני לו..."

ואני שואל את עצמי מהם קופסאות השימורים שלי? מהם הכבלים בהם הסתבכתי אני?
האם אתן לאחרים לבוא ולעזור לי להשתחרר מהם?
האם יהיו לי היכולת הרצון והכוח לעזור לאחרים להשתחרר מקופסאות השימורים שלהם?

ברגע שיהיה ברור שאין כאן שום שאלה וחייבים לעזור אחד לשני
אז זה יורגש, וכמו החתול ששיתף פעולה
כך גם אנו ניתן אמון ונשתף פעולה
נעזור אחד לשני לעזור לעצמנו

וברקע, בעודי כותב, מפייט פייטן בעל קול ערב :

"למנצח מזמור לדוד, השמיים מספרים כבוד א-ל,
ומעשה ידיו מגיד הרקיע,
יום ליום יביע אומר,
ולילה ללילה יחווה דעת,
אין אומר ואין דברים, בלי נשמע קולם..." (תהילים יט)

ועכשיו כמעט שלוש לפנות בוקר
והלילה עוטף את גופי, את רוחי, את נשמתי,
מכיל את השמחה, את הכאב, את הפיוט, את החתול,
מכיל ועוטף את כל אשר איני יכול להביע במילים

לילה טוב זוהר, לילה טוב עולם,
ומחר יום חדש
השמיים יספרו כבוד א-ל, מעשה ידיו יגיד הרקיע
ואם אשים לב, אזכה גם להשתתף, כי הרי
אין אומר ואין דברים, בלי נשמע קולם
ואת החתול כנראה לא אשכח לעולם