בית שמאי ובית הלל נחלקו בשאלה שנוגעת לדרך ארץ:

כאשר אומרים לאדם מחמאה, האם מותר לשקר לו על מנת לשמח אותו, או שמא גם במקרה כזה אסור לשקר?

השאלה נגעה למקרה של כלה בחופתה, שהמוזמנים נהגו להחמיא לה על יופיה - האם ראוי לתת לה מחמאות שלאו דווקא קרובות לאמת, או שמא גם בזה ראוי להתרחק מן השקר. לשיטת בית שמאי, אם התורה אומרת "מדבר שקר תרחק", לא ראוי שהאדם יעבור על איסור זה, גם אם יש לו כוונה טובה. אדם צריך לקיים את חובתו כלשונה, והכוונה איננה צד בעניין, אחרת עלול האדם ליפול במדרון חלקלק - היום הוא יתיר את האיסור הזה, ומחר יתיר איסור אחר ואין לדבר סוף - לפיכך מוטב לו לאדם שיקפיד שלא לפרוץ את הגדרים, וימנע מהפעלת שיקול דעת מוסרי מן הסוג הזה.

בית הלל לעומת זאת, סבורים שאין בכך משום שקר. אמנם, מצד ההגדרה המשפטית היבשה נדמה שנפרץ כאן גֵדר, נשבר קוד אתי, אך החוקים אינם אוסף של פרטים מפורדים שאין ביניהם שום קשר. רוח החוק עוזרת לנו להבין את החוקים בהקשרם הנכון, לא כיחידות מנותקות, אלא כחלק ממכלול שלם אחד. כמובן שגם לפי בית הלל, אין שום כוונה לתת בידיו של האדם את ההחלטה אם לפרוץ גדר או לא, אך לשיטתם ההיבט הערכי-מוסרי איננו מנותק מן ההיבט המשפטי-חוקתי היבש. אדרבה, ההיבט הערכי-מוסרי עוזר לנו להבין את הגדרים המשפטיים בהקשרם הנכון.

אלו ואלו דברי...

פרט לכמה מקרים יוצאים מן הכלל, הפרשנות ההלכתית של בית שמאי היא פרשנות מחמירה יותר, והפרשנות של בית הילל מקילה יותר. ושני הפרשנויות, שתיהן אמת - כך אומרים חז"ל בתלמוד:

"שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הילל, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול [מן השמים] ואמרה 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן, [ובכל זאת] והלכה כבית הילל'. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, מפני מה זכו בית הילל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין [מתנהגים בנחת] ועלובין [מבליגים על עלבונות] היו, ושונים דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן..."

המאמר הזה, סותר לכאורה את עצמו. תחילה אומרים שגם הפרשנות ההלכתית של בית שמאי וגם הפרשנות ההלכתית של בית הילל שתיהן דברי אלוקים - משמע שאין יתרון אובייקטיבי לאחת על פני השנייה, אלא כל אדם יכול לבחור לו את אחת משתי הדרכים כראות עיניו. לאחר מכן אומרים שהלכה כבית הילל - מכאן משתמע שיש יתרון אובייקטיבי לאחת הדרכים על פני השנייה, וכולם צריכים לנהוג כבית הילל.

כמה מושגים

על מנת ליישב את הסתירה הזאת צריך תחילה להבהיר כמה מושגים כמו: "פרשנות", "נקודת מבט", "הרחבה של נקודת המבט".

על מנת להבהיר מה זו פרשנות, נשתמש בדוגמה שלקוחה מעולם הפוליטיקה. הדוגמה היא לצורך המחשה בלבד, אין לנו כל כוונה להיכנס לוויכוח הפוליטי עצמו.

אתם זוכרים את התקופה שבה היו מתקיימות שיחות שלום, ובמקביל היו מתרחשים פיגועי טרור שזעזעו את המדינה כולה? ובכן, מה היה קורה אחרי פיגוע שהתרחש לאחר ועידת שלום? השמאל טען שהפיגוע הוא עוד הוכחה לכך שצריך להתקדם בתהליך השלום ולצאת מהשטחים, הרי אם לא היינו שולטים על עם שרוצה בעצמאות מדינית, לא היו מפגעים בנו. הימין טען שהפיגוע הוא עוד הוכחה לכך שאויבינו שונאים אותנו בין אם נשלוט בהם ובין אם לא, הנה הושטנו להם יד לשלום, והם מכים אותנו, והרי הדבר מראה שהם שונאים אותנו על רקע תרבותי (הדוגמה היא להמחשה בלבד, עזבו את הוויכוח הפוליטי).

בסיפור הנ"ל ישנם שלושה דברים:

יש את העובדות - היה פיגוע והוא התרחש לאחר שהתקיימו שיחות שלום.

יש שתי פרשנויות - פרשנות א': פיגוע נובע מרצון לעצמאות; פרשנות ב': פיגוע נובע משנאה תרבותית (פרשנות = להסביר/להגדיר את העובדות).

ויש שתי נקודות מבט - השקפת העולם של השמאל והשקפת העולם של הימין (נקודת מבט = אוסף של כללי יסוד, שמהן נגזרת הפרשנות לעובדות).

לאחר הגדרת מושגי היסוד, אפשר להמשיך.

על העובדות אין מקום להתווכח, העובדות הן הנתונים שאותם צריך לפרש ולהבין. אפשר לערער על אמינות המקור שמספק את הנתונים, אבל במקרה שלנו מדובר במקור שאמינותו אינה מוטלת בספק, והנתונים מקובלים כעובדות בין על אנשי השמאל ובין על אנשי הימין.

בבסיס שתי נקודות המבט, זו של הימין וזו של השמאל, עומדים כללי יסוד מסוימים, שמהן נגזרת הפרשנות, לפיכך אין מקום להתווכח על הפרשנות איזו מהן אמיתית, כיוון שכל פרשנות נגזרת מכללי היסוד של השקפת עולם אחרת. על מה כן אפשר להתווכח? על כללי היסוד עצמם! בהם אפשר לדון, ועליהן אפשר להתווכח! כללי היסוד הם הסיבה האמיתית לכך שאנשי השמאל בוחרים בפרשנות א', ואילו אנשי הימין בוחרים בפרשנות ב'.

ועתה נחזור לנמשל, (סליחה על ההשוואה לפוליטיקה, אלא שחייבים היינו להגדיר מספר מושגים לפני שנתחיל להשתמש בהם).

שני יסודות חשובים אפשר ללמוד ממאמר חז"ל זה.

למרות שאי אפשר להכריע בין הפרשנויות השונות שכל אחת נגזרת מנקודת מבט אחרת, אבל אפשר וגם צריך להכריע בין נקודות המבט השונות, ולהעדיף את נקודת המבט שהיא הרחבה והמקיפה יותר.

יסוד ראשון: למרות שבית שמאי ובית הלל נותנים פרושים שונים לאותה תורה, לא נאמר מפני זה שפרשנות אחת היא אמיתית והשניה מוטעית, אלא "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - אותה תורה יכולה לסבול כמה וכמה פרשנויות וכולן יהיו אמיתיות, אם אינן עומדות בסתירה למה שמפורש במקור. אפשר למצוא דוגמאות רבות בהן למשפט אחד יש כמה וכמה מובנים, ולמקור אחד נכנסות כמה וכמה פרשנויות - תלוי בנקודת המבט. כמו כן העובדות בעולם הממשי, אפשר שיתפרשו לכמה וכמה צדדים, בתנאי שהפירוש לא יעמוד בסתירה לעובדה מפורשת.

כל פרשנות היא אמיתית מנקודת מבטה, לפיכך נאמר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", אך האם זה אומר שכל הפרשנויות שוות ואין אמת מוחלטת? כשדנים על הפרשנויות זה נכון, אבל זו טעות לדון על הפרשנויות, צריך לדון על כללי היסוד שמעצבים את נקודות המבט, ומהם נגזרות הפרשנויות. לכן נוספה במאמר חז"ל הקביעה שהלכה כבית הילל, "כיוון שנוחים ועלובים היו", ובקביעה הזאת מונח היסוד השני: למרות שאי אפשר להכריע בין הפרשנויות השונות שכל אחת נגזרת מנקודת מבט אחרת, אבל אפשר וגם צריך להכריע בין נקודות המבט השונות, ולהעדיף את נקודת המבט שהיא הרחבה והמקיפה יותר, ולוקחת בחשבון מספר רב יותר של גורמים.

נקודת מבט רחבה או נקודת מבט צרה

עכשיו נגדיר מהי נקודת מבט רחבה, לשם כך נביא דוגמה מעולם הפיסיקה, ושוב הדוגמה היא להמחשה בלבד, על מנת ללבן את משמעות המושג "נקודת מבט רחבה":

גדולי הפיסיקאים, וביניהם אלברט איינשטיין, סטיבן הוקינג ועוד, ניסו ללא הצלחה לגלות את "התיאוריה המאוחדת". מהי "התיאוריה המאוחדת"?

נכון להיום, כולל מדע הפיסיקה כמה תורות, שכל אחת מסבירה קנה מידה אחר של המציאות הפיסיקלית. תורת הקוואנטים היא אוסף של כללי יסוד, איתם מסבירים את התופעות הקיימות בקנה המידה של החלקיקים הקטנים - אטומים, וחלקיקים תת אטומים. תורת היחסות היא אוסף של כללי יסוד, איתם מסבירים את התופעות הקיימות בקנה-מידה גדול - גלקסיות, חורים שחורים. המצב הזה שבו צריך שני מערכות של כללי יסוד, על מנת להסביר תופעות שמתרחשות ביקום אחד, איננו מצב רצוי. בדיוק כפי שניוטון הצליח להסביר את מהלכם של גרמי השמים, על פי אותם כללי יסוד שאיתם הסביר איך תפוח נופל מן העץ, כך מאז ומתמיד היתה שאיפה להגיע למספר קטן ככל האפשר של כללי יסוד, שאיתם אפשר יהיה להסביר את כל התופעות ביקום. לכך מתכוונים כשאומרים "התיאוריה המאוחדת", כלומר תיאוריה שתיתן לנו קודקס קצר של חוקי טבע, שמהם יגזרו מכלול התופעות הקיימות ביקום.

אם יש קודקס של כללי יסוד שבכוחו להסביר תמונה רחבה יותר של המציאות על כל צדדיה, הוא עדיף על קודקס של כללי יסוד שמחלק בין ההיבטים השונים

השאיפה לאחד בין התורות השונות בפיסיקה, היא דוגמה למה שאנחנו מכנים "הרחבה של נקודת המבט" - לשאוף לראיה רחבה של המציאות, כלומר אם יש קודקס של כללי יסוד שבכוחו להסביר תמונה רחבה יותר של המציאות על כל צדדיה, הוא עדיף על קודקס של כללי יסוד שמחלק בין ההיבטים השונים, ומטפל בכל אחד מהם כיחידה נפרדת, במנותק מן ההיבטים האחרים. מדוע? מכיוון שלא תמיד הכלל הוא רק אוסף של פרטים, לפעמים הפרטים בבואם יחד, יוצרים תגובה ונולד משהו חדש לחלוטין.

זאת הכוונה בקביעה שהלכה כבית הילל - נקודת המבט של בית הילל היתה רחבה יותר, הם ידעו להשקיף על העולם בעין טובה, עין שנתנה משקל רב יותר למידת הרחמים, ותאמה יותר לחייו הקשים של האדם בעולם הזה, הרצוף בניסיונות והתמודדויות בלתי פוסקות.

מידת הרחמים ומידת הדין

אלמלי מידת הרחמים, לא היה העולם יכול להתקיים. במדרש חז"ל מובא:

בשעה שביקש הקדוש-ברוך-הוא לברא את האדם הראשון, הוא שאל את מלאכי השרת האם כדאי לברא אדם בעל בחירה. התחוללה מהומה גדולה בין מלאכי השרת, חלקן סברו שמוטב ולא יברא האדם, וחלקן סברו שטוב שיברא. מלאך שנקרא חסד, ביקש את רשות הדיבור ואמר: כדאי לברא אדם, מכיוון שהוא עושה חסדים ועוזר לזולתו. פתח מלאך ושמו אמת, ואמר: עדיף שלא יברא כיוון שכולו שקרים. מלאך ושמו צדקה אמר שיברא, כיוון שהוא עושה צדקות, ואילו מלאך ושמו שלום אמר שלא יברא כיוון שכולו קטטה.

והלא את כל הבריאה כולה עשה הקדוש-ברוך-הוא רק בעבור מטרה אחת, שיהיה בה אדם בעל בחירה ורצון עצמאי. מה עשה הקדוש-ברוך-הוא, נטל את מלאך האמת והשליכו לארץ. התפלאו מלאכי השרת, איך אפשר להשליך את האמת שתתבזה כך בארץ, והלא האמת היא אחד הערכים החשובים! כיצד זה תתבזה על הארץ, אמר להם הקדוש-ברוך-הוא, אל תדאגו מעתה תעלה האמת ותצמח מן הארץ, כפי שנכתב בתהילים: "אמת מארץ תצמח".

צריך לראות איך כל הגורמים משולבים יחד, ופועלים בו-זמנית, כמכלול שלם אחד. רק כך מקבלים תמונת עולם שמשקפת את המציאות בצורה נכונה.

ולכאורה המדרש הזה אינו מובן, מדוע השליך אלוקים דווקא את האמת לארץ, הלא גם השלום התנגד לבריאת האדם, מדוע השלום לא הושלך ארצה? אלא שהאמת היא בעצם מידת הדין, ואלמלא השקיף ה' על עולמו גם בעין של רחמים, לא היתה לאדם זכות קיום, וממילא לא היה לעולם זכות קיום, וגם למלאכים שנבראו לצורך העולם לא היתה זכות קיום. האם זה שקר לראות את הדברים בהקשרם הנכון? האם זה שקר לדון את העולם בהקשר לתכליתו ולמנוע את חורבנו? איזה טעם יש לאמת כשהיא מופשטת, וקיימת לה רק באיזה מציאות ווירטואלית אי שם בשמים, במנותק ממה שקורה כאן בשטח, על הארץ?

במדרש הזה, רצו חז"ל להעביר מסר חשוב בנוגע לאמת. "אמת מארץ תצמח", השקפה אמיתית, היא השקפה רחבה שמקשרת ומחברת בין צדדיה השונים של המציאות, ורואה אותם בהקשרם הנכון, ולא השקפה שמטפלת בכל היבט כיחידה נפרדת, במנותק מההקשר הסביבתי.

צריך לראות איך כל הגורמים משולבים יחד, ופועלים בו-זמנית, כמכלול שלם אחד. רק כך מקבלים תמונת עולם שמשקפת את המציאות בצורה נכונה.

להיפתח אל המציאות

היום קיבלו התיאוריות הכלכליות השונות, כמעט מעמד של דתות. אנשים בטוחים שאם ילכו על פי שיטה זו או אחרת יפתרו כל הבעיות, וכולם יחיו באושר ובעושר. אך האמת היא שההיבט הכלכלי אינו חזות הכול, אסור להתעלם מן ההיבט החברתי, הדתי, התרבותי והמוסרי. אסור שכלכלנים שאין להם התמחות בנושאים חברתיים, יהיו מוסמכים לקבל החלטות גורליות באופן עצמאי. לכל פעולה יש השלכות על המציאות כולה, וצריך לראות את המציאות כמכלול רב-פנים שלם אחד.

גם אנחנו צריכים לשאוף תמיד להרחיב את נקודת המבט שלנו עד כמה שניתן. לא להסתפק בפרשנות שמסבירה את העולם רק מההיבט החומרי הצר שלו. אדרבה, עלינו להתרחב גם אל הרוח, להבין שלכל התופעות החומריות, יש תכלית פנימית רוחנית, ושני ההיבטים האלה של המציאות - ההיבט החומרי וההיבט הרוחני - בבואן יחד נותנים לנו את התמונה הנכונה של המציאות. אל לנו להתכנס, להתכופף ולהצטמק, אלא להפך, לפתוח את נקודת המבט שלנו אל המציאות כולה, כמו פרח שרוצה לקבל את אורה של השמש.