פרשת ויצא מספרת כיצד עובד יעקב 7 שנים בבית לבן כדי לשאת את רחל אהובתו. אבל אז, ברגע האחרון, מרמה אותו לבן, אביה של רחל, ובמקומה שולח לחופה את אחותה הגדולה - לאה, תחת מסווה הינומת הכלולות.

יעקב נדהם לגלות שרימו אותו, וכאשר הוא פונה ללבן, מסביר לו לבן שזה פשוט 'דבר שלא ייעשה במקומותינו'. איך אפשר להשיא קודם את רחל - האחות הצעירה?!

מזעזע! לבן רימה את יעקב במשך שבע שנים מחייו, וכעת מוצא ב"נימוסים" וב"מנהג המקום", תירוץ להצדקת מעשיו.

בואו נחשוב על החברה שבה אנחנו חיים. אולי גם אנחנו מתבלבלים לפעמים בין פשע מוסרי גדול, לבין סתם נימוסים רעים? איך אנחנו סובלים, או אפילו מקבלים, אדם שמרמה בעסקים ומשקר לאשתו... אבל שרק לא יעז לעקוף אותי בתור בבנק, או גרוע יותר - לעשן במקום ציבורי!

אני נזכר בסרט שראיתי פעם על גרמניה הנאצית, שתיאר מחנה צבאי שבו אומנו בני נוער להרוג יהודים בידיים חשופות. כשהם ישבו לסעוד בחדר האוכל, צעק הקצין הנאצי בחדות: "לא להשאיר פירורים! לא להשאיר פירורים!"

אז, בפעם הבאה שמישהו עושה משהו שמעורר בנו דחייה, בואו נחשוב: האם זהו פשע מוסרי רציני, או אולי סתם חוסר נימוס? ונשתדל לשמור על פרופורציות.